מאחר והשיפוצים אצלנו מתנהלים ( בינתיים ) מחוץ לבית , החלטנו לצאת לטיול עם חברים מחג הראשון של סוכות ( יום ה' ) ועד היום - קבענו את משכננו בבית ספר שדה אכזיב, הכנו מסלול יפה של אתרים בצפון, השארנו את התרנגול הצעיר בבית מאחר ובקדב החברים לא היתה לו חברה מתאימה ,העמסנו את הגוזל עם הציוד לאוטו -  ויצאנו ביום ה' שעבר לדרך.

נפגשנו עם החברים במונפורט, והתחלנו את המסע המפרך למטה ואח"כ למעלה, תוך שאנחנו שמים לב שהגוזל איננו במיטבו - אמנם הדרך חזרה, הקשה יותר מאחר ומתבצעת בעליה תלולה, היתה טובה יותר, אך הקיפודה , ברגישותה , חזרה וטענה כי "הוא מפתח משו"...

לאחר פיקניק באיזור מעלות , המשכנו לאכזיב, ולאחר פריקת הציוד, גילינו כי הגוזל קודח, לאחר הקאה - מכאן , למעשה, נכנסנו ל MODE טיפולי, דבר שהפך יותר ויותר אינטנסיבי כאשר במהלך הלילה עלה החום, וההקאות תוגברו בשילשולים נוראים בתדירות של שעה - אחרי לילה לבן כזה, היה ברור לנו כי החופש הסתיים - אך לא היה ברור לנו האם ימשיך בבית או בבית חולים...

השכם בבוקר הגענו לקופ"ח בנהריה, ולאחר סט נוסף של הקאות לעיני הרופאה הנעימה, הופנינו אחר כבוד לחדר המיון בנהריה עקב חשד לדיזנטריה.

בתי חולים, בדגש על אשפוז ילד, אינם חביבים על אף הורה, אך עם הזכרונות האישיים שלנו, הם אף קשים ומאיימים עוד יותר, ומאידך, יכולת ההתגייסות והמשימתיות שלנו גם ברגעים קשים, הינה מיוחדת - כך שהשארתי את הקיפודה בחדר המיון עם הגוזל, ונסעתי לארגן את הציוד לעזיבה באכזיב.

עד שחזרתי, אושפז כבר הגוזל במחלקת הילדים עם אינפוזיה, חלוש, בוכה אך עדיין משתף פעולה - לצערנו, בשל החולשה הגדולה בה היה שרוי, ואי יכולתו לאכול כמעט, נאלצנו לשים לו גם חיתול - והרגרסיה הזו , לצד החום שעלה עד 39.5 מעלות והבכי קורע הלב "אני רוצה הביתה" בהחלט לא עשו לנו  טוב.

עם זאת, מערב יום ו' ירד החום , השלשולים התמעטו , והגוזל אף ביקש "ללכת עם העמוד" ( של האינפוזיה ...) לטיול לשירותים...

בבוקר יום שבת קם גוזל חדש, עירני, ללא חום  ולא בכיין, וחיסל את ארוחת הבוקר של ביה"ח ( ובנוסף גם את זו שהבאתי מ"ארומה" בגעתון שטראסה...) , חזר לסורו, עד ששכנע את הרופא הבכיר במחלקה כי הוא ראוי לשחרור...

אין ספק כי הנוזלים שקיבל שיפרו את מצבו של הגוזל ( שלא קיבל תרופות בכלל בשל אי האבחנה ) ומאידך, לא היו לו סימני התייבשות כלשהם, וגם בדיקות מעבדה לא התבצעו בימים ו' + ש' , כך שהתעלומה גדולה, אך פתרונה אינו מעניין עוד, מרגע קבלת מכתב השחרור, שהנציח אותה...

הדרך מנהריה לאיזור ירושלים לא נראתה מעולם מהירה יותר בנסיבות האלו - ורק בדרך חזרה סיפרנו לתרנגול הצעיר מה עבר על אחיו ב"חופשה" - דבר שהתלבטנו בו רבות, והחלטנו לבשר לו רק ברגע זה, מאחר וגם כך ציפה לראות אותנו בחזרה מהטיול רק היום, יום א', בערב.

העיקר הבריאות - עוד סיפור מהחיים הממחיש ברגשות עזים משפט בנאלי לכאורה שכזה...

אסיים באימרת השבוע:

"הישמר והיזהר כאשר אתה מעלעל בספר העוסק בנושאי בריאות - אתה עלול למות משגיאת דפוס" ( מרק טווין )