כותב בקצרה מאילת החמימה והאביכה, אליה הגענו אתמול בערב כל המשפחה אשר רואה פעם אחר פעם את נסיעותיי שלי בעיניים כלות...

מי שהכי לוקח ללב הוא התרנגול הצעיר, אשר במיוחד לאחר שעשה את קורס הצלילה הראשוני לפני שנה בדיוק, ראה מאז כ 5 נסיעות שלי לצלול בהן שותף רק פעם אחת - וגם זאת לנסיעה של פחות מיממה, בה הגענו לאילת מעיר הקודש ב0830 , צללנו 3 צלילות - ויצאנו חזרה לדרכנו לקראת אחה"צ - דבר לא פשוט שמעייף לצד הכייף...

עכשיו כולנו יחד, כולם יקומו עוד מעט - הקיפודה והגוזל לשחות בבריכה של הפרוייקט , התרנגול לקורס המתקדם ( כוכב שני ) ואני ? לצלול, איפה שייצא - הרי כבר מזמן סיכמנו שהכייף הוא בעיקר בהרגשה ולוא דווקא במה שרואים...

אסיים באימרת היום:

"יש ימים בהם אני חושב שאני הולך למות ממנת יתר של שביעות רצון וסיפוק" ( סלבדור דאלי )