אני עוד חי, חי , חי - כפי ששרה בזמנו עופרה חזה בשיר האירוויזיון הידוע...

לא כל כך טריוויאלי - מאחר והחיים שלי הפכו עוד יותר עמוסים מאז תחילת השנה - בניגוד להרבה שנים קודמות, בהן השנה האזרחית התחילה בעצלתיים משהו, הרי השנה הזאת שונה , וזאת בעיקר כי כי המיתון שצפיתי מתקדם לאיטו ולא בצורה מתפרצת ומתגלגלת , אך המחאה החברתית כנגד החברות הפיננסיות הולכת ותופסת תאוצה , מלווה בפרסומים ומאמרים רבים בעיקר בעיתונות הכלכלית המציגים תמונה  סטריאוטיפית ופשטנית של מצב מורכב מכל הבחינות כך שבכל יום נוספת עבודה רבה של התמודדות מול לקוחות וחברות המעוניינות לשפר את דמי הניהול שלהן אצלנו ובשוק הפיננסי כולו.

הנושא שווה דיון בפני עצמו , ואינני טוען שכל הטענות המועלות כנגד גובה דמי הניהול הניגבים אינן נכונות - אך במבט מפוקח מבחינה כלכלית וחברתית, הטיפול המתחייב הוא רגולציה חדשה , כלכלית ולא פופוליסטית כפי שנעשית כיום בעיתונות ובכנסת , ע"מ למצוא פתרונות נכונים וטובים - ולא כאלו שבשם החסכון יביאו למצב בלתי הפיך בעתיד.

תחום הביטוח הפנסיוני , לדוגמה , הפך במרוצת השנים לתחום מסובך מאד מבחינה מקצועית  , הרבה בזכות הרגולציה הקפדנית והבלתי מתפשרת של משרד האוצר ( שהיה מוציא כ 6 הנחיות בנושא זה בשנת 2000 , לעומת כ 100 הנחיות כאלו בשנת 2011 ) שהפכה את השוק הזה , ליצרנים ולמשווקים כאחד , לקשה מאד - ולדעתי גם ברמת הלקוח.

הייטיב לתאר זאת , במשפט קצר , מאיר שביט, שהיה פעם המפקח על שוק ההון , בהרצאה שנתן "כשהורים מגוננים יותר מדי על ילדם , יצא הילד לבסוף חסר ישע" . ואכן , בשם השקיפות שדורש אגף שוק ההון , נדרש היום הלקוח של החברות הפיננסיות לחתום שהבין כל כך הרבה דברים שמשמעותם אינה ברורה לו ואינם מובנים לו גם אם השכלתו ועבודתו הן בתחום כלכלי , כך שבסופו של דבר המטאפורה שלי היא שבשם השקיפות , הכל ברור ונראה בשקיפות - רק שעובי הזכוכית הוא 10 מטרים , ובודדים יכולים להבין ולראות מעבר לתווך כזה דבר כלשהוא...

אני מניח שהורדה כפוייה במסגרת חקיקה , של דמי הניהול של היצרנים הפיננסיים , תגרור שירות פחות טוב על כל המשתמע מכך של היצרנים והמשווקים כאחד - בשוק קיימים גם יועצים פנסיוניים לא מוטים שיותר לקוחות יגיעו אליהם , אך גם זהו שירות העולה כסף רב , הן כשירות חד פעמי והן כעלות שוטפת - ומי שינסה לחסוך כאן, יכול למצוא עצמו בעתיד במצב מורכב - מבחינה מיסויית , ביטוחית ופנסיונית כאחד , בלי שהבין את המשמעויות הנרחבות בהחלטות שקיבל.

ההשוואה הטובה ביותר לטעמי היא תחום עריכת הדין - אם אדם יזדקק לעורך דין לתהליך שיקבע את שארית ימייך לשבט או לחסד, אני מניח שיבחר עורך דין מוביל , ולא ילך לעורך דין ע"פ דרישותיו הכספיות - וידע שווה כסף, בתחום זה כמו בתחומים מקצועיים נוספים כמו ראיית חשבון וגם רפואה.

נכון שצריך לשים מגבלות - אך כל זאת לצד בדיקה לפערים בין העלויות האמיתיות לצד רווח סביר , ולדאגה שהרגולציה תדאג לא רק לשקיפות אלא קודם כל לבהירות - בעיקר לגבי נושאי מיסוי ופרישה שהם היום מסובכים עד אימה, ונמצאים באחריותה הבלעדית של המדינה.

עד אז, אמשיך לעבוד כנראה כ 15 שעות ביממה , על מנת להביא משכורת ( טובה בסה"כ ) הביתה - ועדיין להצליח לחייך...

אסיים באימרת השבוע:

אדם שמנהל מדינה לא צריך להטיח את הראש בכותל ולא חייב לעלות על כל המוקשים ולהתפוצץ "איתם ביחד. מותר לעקוף קצת. מותר למדינאי להיות לא עקבי בדרך אל המטרה כל עוד הוא לא מאבד את המטרה" ( יצחק בן אהרן )