בהמשך לסדרת הפוסטים הכלכליים, בהם עסקתי בדמות הקפיטליזם העולה מדרגה , ועוד מדרגה , כאשר הרושם שלי הוא שמדובר במירוץ המדרגות השנתי המתקיים במגדל העגול של מרכז עזריאלי בתל אביב , ואנו עוד רחוקים להגעה לסיומו , נתקלתי היום בשני מאמרים מעניינים שתומכים בגישה שאני מציג כאן כבר מפתיחת הבלוג בשנת 2006

הראשון , מאמרו האחרון של אריה כספי ז"ל , מבכירי כותבי הדעות של "הארץ" , שנפטר לפני 10 שנים , ומובא כאן כלשונו , וממחיש עד כמה העליה במדרגות מירוץ הההזנחה הקפיטליסטי שציינתי למעלה עדיין רחוקה מסיומה , וגם נקודת בחינה עצובה למה שהתרחש כאן מאז נפרד הכותב מאיתנו.

http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2010431

השני , טורו של יקיר הבלוג , דורון רוזנבלום , הנותן את אבחנתו היחודית על החברה הישראלית בגזרת האוכלוסיה החלשה , בכניסה לנעליו של נתן אלתרמן , בעקבות החלטת הממשלה לאשר את השטר החדש של 200 ש"ח ועליו דיוקנו של האחרון, וגם , בקשר מופלא והדוק , למאמר הראשון שהבאתי כאן.

אני מקווה שהפוליטיקה החדשה , שלי נראית בפרקטיקה כמו הפוליטיקה הישנה , למעט מספר מועט של  גוונים וריחות , אכן תעצור את אותו מירוץ מדרגות אימתני , לרווחת כולנו , וכדי שהפוסט שיעסוק בעתיד במעקב וניתוח של מצב האוכלוסיות החדשות והאדם העובד בישראל בעתיד , יהיה של נחמה ולא על הגעה לקומה גבוהה יותר במירוץ...

אסיים באימרת השבוע:

"הנושא הוא סוציאליזם נגד קפיטליזם. אני בעד סוציאליזם משום שאני בעד אנושיות. שלטון הזהב הכביד עלינו את עולו זמן רב מדי. כסף הוא אינו בסיס ראוי לחברה. הגיע הזמן להפיח חיים חדשים בחברה - אנחנו נמצאים על סף שינוי עולמי" ( יוג'ין דבס )