חוזר כעת מלווייה. של י' , שהתאבד במוצ"ש , 11.5.2013.

אין לי מילה אחרת להשתמש בה , פרט למילה "זעזוע".

ההסטוריה המשותפת שלנו החלה במעונות של הזוגות הנשואים בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים בסוף שנות ה 80 . י' , הנשוי לנ' גרו בחצי של אזבסטון ( כל אזבסטון כזה הכיל 2 דירות זעירות של 2.5 חדרים שנבנו בתחילת שנות ה 50 - וכבר אינם קיימים , לאחר שנהרסו ובמקומם נבנו לפני כ 5 שנים מעונות חדשים בקמפוס ) כאשר בחצי השני של האזבסטון גרו חבריי הנשואים.

חבריי הנשואים , בצעד פולני ידוע , בשת"פ בין אזבסטוני יוצא דופן עם י' ונ' , חבריה של הקיפודה , יזמו מפגש ביננו , המחזיק , כפי שיודעים ששת קוראיי , עד היום , באהבה רבה .

למרות שכל זוג פנה למקום אחר בארץ העבדים המודרניים הבלתי אפשרית שלנו , נשמר הקשר בין 3 הזוגות שתוארו כאן , בפגישות מדי פעם , באירועים , ובטלפונים - כאשר התרשמנו , בעיקר בשנתיים האחרונות , כי י' מתקשה להתמקם בשוק העבודה , לצד בעיות נוספות - אך מסתבר , שרב היה הנסתר על הגלוי.

כדי שניתן מעט רקע נוסף - מדובר בבוגר תואר שני במדעי הטבע , אך נשמה חופשית ושונה - משכיל, חמוד ומשעשע , אך עם זאת, ילדותי מאד ואימפוסלסיבי , לא מתוכנן , ויכול להיעלם פתאום עם המצלמה והאופנוע לטבע לכמה שעות או ימים - דבר שהקשה לא מעט בכל רגע ורגע על נ' היקרה שחיה לצידו , וספגה לא מעט למען קיום התא המשפחתי שגדל ל 3 ילדים .

מאז פוטר במסגרת צמצמים מתוכננים מחברה גדולה במשק לפני כ 3 שנים , החל י' בתהליך של הסבה להיות מורה , והיה כבר בסוף התהליך, כאשר אף הוגדר כאחד המצטיינים של תהליך ההסבה של אקדמאים להוראה , אך העצב והדאגות , בעיקר הכלכליות , הכבידו עליו , כאשר הסתבר בסופו של דבר , כי מעבר לצחוקים, לקבלת המצב כרגע , והראיה לעתיד הקרוב , הרבה יותר ממה שהעריכה הסביבה , לרבות משפחתו הקרובה.

ביום שבת , כאשר נ' והילדים נסעו לבקר את המשפחה , נשאר י' בבית , כתב מכתב פרידה , ושוחח עם חברת המשפחה שיחה של כשעה אחרי שהתקשרה במקרה , וגם לאחר קבלת הידיעה הקשה לא יכלה לספר כי היתה שיחה שונה מהרגיל - פשוט , "אותו י' " היא אומרת בצער.

אחרי השיחה יצא מהבית , הלך לחורשה באיזור , ושם קץ לחייו.

השאיר את נ' , לבדה , עם 3 ילדים המומים.

רק עליה , ועל ההתמודדות מהיום, אני חושב .

לגביו , אני כועס שלא ביקש עזרה - לאו דווקא ממני , מאחר והיו חברים קרובים יותר , אך התמונה העולה היא של הסתגרות , התמודדות עצמית , שלו ושל התא המשפחתי , וגם כי אף אחד לא חשב שיגיע למצב כזה.

עצוב , אפילו מאד , וקשה עד אימה.

אסיים באימרת השבוע:

"אף אמת אינה יכול לרפא את העצב שאנו מרגישים מן האובדן של אדם שאהבנו. אף אמת, אף כנות, אף עוצמה, אף אדיבות, אינה יכולה לרפא יגון זה. כל שאנו יכולים לעשות הוא ללוות את העצב הזה עד הסוף, וללמוד דבר-מה ממנו, אך מה שנלמד ממנו לא יעזור כהוא-זה בהתמודדות עם העצב הבא שיקום עלינו בלי אזהרה מוקדמת" ( הרוקי מורקמי )