יום כיפור בשבילי הוא חזרה ליום שבת חם בהיותי בן 8 , 6.10.1973 , ברחוב עם חברים , אחרי ביקור חטוף בבית הכנסת בשכונת תלפיות , מתחילה תנועה של רכבים בכבישים , אך ממשיכים לשחק.

בשעה שהתכוונתי לעלות הביתה - צפירה מוזרה , שלא מסתדרת לי עם שום דבר , ולבטח לא עם השקט מסביב - אני עולה הביתה ורואה את הוריי ואחי הגדול בן ה 14 מדברים על מלחמה שפרצה. אני מבין שקורה משהו לא טוב , אך לא ברמה שאני מוטרד. יורדים למקלט המאובק ואח"כ יוצאים החוצה והביתה.

אנשים מדברים בינהם , יש קצת בכי מסביב, אני לא בדיוק מבין , וממשיך לשחק ולקרוא , איפה שאפשר.

טלפונים הם בשוליים , כי לא לכולם יש מכשיר כזה בבית , מתחילים לראות אנשים עם מדים ברחובות , התנועה בכבישים נעשית יותר ויותר מוחשית.

מאפילים בבית את החלונות , שמים נייר דבק על הזכוכיות , צובעים בצבע כחול מוזר את הפנסים של החיפושית של פולקסווגן שיש לנו.

אני לא מודאג, והולך לישון מוקדם.

כל הזכרונות שלי הם זכרונות של ילד קטן, עדיין לא מעורב , מוגן פחות או יותר בירושלים , שעדיין לא מצוי בהבלי העולם ובמציאות הקשה.

שנים לאחר מכן , בכיתה י"ב בערך , כאשר התחלתי להבין את התמונה הכוללת , התחלתי להתעניין במלחמה ההיא - תהליך שלא נפסק עד היום , בקריאה , בלימוד חומר צבאי רלוונטי , בשיחות עם לוחמים בקרבות וגם עם חברים - על מה קרה , איך קרה ואיך לא יקרה שוב.

מה קרה ? בעיניי , כשלון גדול , מדיני וצבאי כאחד בהכנה בהתחלה , שהפך לנצחון צבאי מזהיר במחיר כבד מאד שהיה תולדה של כוחות בשטח עד סדר גודל של גדוד , שדבקו בגבורה במשימה בכל מחיר ולא ויתרו גם במחיר חייהם.

איך קרה ? "עיניים להם - ולא יראו" - את הסיסמה הזו אני אומר לתרנגול הצעיר , שיתגייס לחיל המודיעין בסוף החודש הזה , ואני משוכנע שיכולת חשיבה עצמאית ופתוחה , בלי פחד להביע אותה ( כמובן בצורה מכובדת ) היא הדרך בה נשמעות דעות היום בצבא בדרך כלל - דבר שלא היה אז להבנתי מכל החומר שלמדתי היטב , ברוב החילות , לבטח לא בחיל המודיעין.

איך לא יקרה שוב ? את השאלה הזו אפרק לשניים - מבחינת ההתראה על פתיחת מלחמה קונבנציונאלית , שלא בטוח שתהיה המלחמה הבאה שאחר והמלחמות שינו פניהן , סביר להניח שתתקבל ונהיה מוכנים. אותי מדאיגה יותר המציאות העולמית שתיארתי לא מעט בעבר - התמונה האיזורית שלנו כאוהל על אי קטן המותקף בגלי צונאמי , היחלשותה ורפיסותה של ארה"ב במערכת הבינלאומית, לצד עלייתן של סין ורוסיה בצורה חסרת מוסר ומעצורים , ומכאן לידיעה שבעת צרה , נהיה כמעט לבד.

"אם אין אני לי מי לי" אמר ראש הממשלה , בנימין נתניהו , בטקס סיום קורס חובלים השבוע , אך בשטח הגיאוגרפי הזעום שלנו , עם התפתחות הטכנולוגיה הצבאית , ואמצעי המלחמה המבהילים מיום ליום , גם אנחנו נצטרך לחדש ולשנות בריתות בעולם המשתנה הזה , וימים יגידו עד כמה הצלחנו להפנים את השינוי הנדרש.

מאחל לכל שבעת קוראיי חתימה טובה

אסיים באימרת השבוע:

"מלחמה זה לא משחק. אם צריך לירות, אז יורים. שמעת? בלי שום רגשי אשמה. בלי להסס. יורים ויורים ולא חושבים על מי יורים או על מה יורים או את מי הורגים ולמה, הבנת? אם אתה רוצה לחזור הביתה, אתה פשוט יורה, לא חושב. מי שחושב נהרג" ( מיטש אלבום )