אמנם השם "קוסטה קונקורדיה" אינו מצלצל מוכר כמו "טיטניק" , אך אני מניח כי רבים עקבו אחרי המבצע הטכנולוגיסטי המורכב הנמצא כיום בשלב מתקדם באי גיגיליו בים האדריאטי שנועד לחילוץ והרמת הספינה שחור ענק נפער בצידה  על שרטון בשל מחדלים טעויות קשות של צוותה ומפקדה בליל ה 13.1.2012  , נטתה על צידה בצורה שהקשתה מאד על החילוץ , ובסופו של דבר "נתקעה" בקרבת האי , כגוליבר בארץ הליליפוטים.

האסון האנושי הסתכם ב 32 הרוגים ( 2 גופות טרם נמצאו עד לרגע זה ) , מתוך כ 4,300 נופשים ואנשי צוות , אך גם באסון כלכלי , בשל ערכה של האוניה וציודה ( כמיליארד דולר ) , תהליכים משפטיים וביטוחיים שטרם מוצו ( לרבות  תביעות נזיקין של נוסעים  , תביעות כנגד הקברניט וכיו"ב ) , ומניעת אסון אקולוגי ופגיעה בשמורת הטבע הימית בה נמצאת הספינה כעת - תהליכים שדחפו למבצע חילוץ יקר ומורכב , שבמהלכו נמשכת האוניה ע"מ לייצבה במצב מאוזן על פלטות ענקיות שהוקמו על קרקעית הים במיוחד ע"י מערכת מנופים ומשקולות מיוחדים , ואח"כ להציף אותה , ולגרור אותה לחוף מבטחים בה תפורק ותיגרט.

המבצע נמצא כעת בשלב הטכני של ייצוב האוניה במצב מאוזן , כאשר כמחצית מנפחה של האוניה ( מדובר בדחי של כ 115,000 טון - או למי לא מושג , פי ארבע מהטיטניק , ואפילו יותר ב 20% מנושאת מטוסים אמריקאית , שעם כל המטוסים, הדלק והתחמושת , הדחי שלה הוא כ 95,000 טון ) שקוע מתחת למים , כך שיעברו עוד מס' חודשים עד שתתאפשר ציפה שלה , וגרירתה לגריטה.

כמובן שההשוואה בין מקרה זה למקרה של הטיטניק אינו במקומו - למעשה , כל הנסיבות שונות לחלוטין לרבות הנסיבות , הנזק , ההרוגים , המסתורין , החילוץ ונסיבות גילוי הספינה , אך מסתבר כי מימוש האתגר הטכנולוגי בהרמת הספינה הביא לידי כך, שכמה בני משפחה של צוות אח"י דקר מבקשים להוציא את הצוללת שטבעה ב 25.1.1968 והתגלתה אחרי אין ספור מסעות חיפוש ב 28.5.1999 , בעומק של כ 3 ק"מ מתחת לפני הים, על הנתיב המתוכנן מאנגליה לישראל , כ 500 ק"מ מחיפה , כאשר בהקשר זה נשללו כמעט לחלוטין כל מיני תיאוריות שעלו במהלך כ 32 שנה לגבי נסיבות הטביעה , לרבות הטבעה מכוונת , התנגשות עם כלי שייט אחר , פיצוץ פנימי , חטיפת צוות - מה שמותיר למעשה אפשרויות של תקלה טכנית ו/או טעות אנוש.

אציין כי לצד המשפחות המבקשות להוציא את שרידי הצוללת קיימות משפחות אחרות המתנגדות לנושא.

מדובר בנושא רגיש מאד ומורכב מהרבה בחינות - ועם הרקע הימי שלי , שמתחיל בזכרונות של ילד בן 3 על היעלמות הצוללת ואחרי הרבה שנים , כפי שיודעים שבעת קוראיי , בגיוס לקורס חובלים ובשירות כקצין בחיל זה עד היום , רציתי להביע את דעתי בנושא.

1. בקשות המשפחות להביא את שרידי יקיריהן לקבורה מסודרת הינה לגיטימית , ולו אם תבוא גם ממשפחה אחת מתוך ה 69 - גם קיום האנדרטה בהר הרצל המוקדשת לנעדרי הדקר.
2. הסיכוי למציאת שרידים אנושיים / אורגניים אחרי 46 שנה בסביבה ימית עויינת היא בקירוב אפס - גם בשל איכול הים, גם עקב המצאות בעלי חיים ימיים גם בעומקים הללו וגם בהיות הסביבה סביבה בקטריאלית.
3. הרמת שרידים כאלו הינה בעייתית מאד - גוף הצוללת שבור ומחולק ל2-3 מקטעים  ( אגב , כך קרה גם בטיטניק בתוספת שטח גדול בו התפזר בנפילתה לקרקעית הים ציוד רב ) והוא חלש עקב השהיה הארוכה של מתכת בים , מה גם שמדובר במקור בצוללת מתקופת מלחמ"ע השניה ששופצה ע"י חיל הים הישראלי. בתקופת המלחמה הקרה , אגב , יזם ה CIA בשיתוף המיליארדר האגדי , הווארד יוז , מבצע חילוץ סודי לצוללת גרעינית סובייטית  K129 שטבעה שהתבצע בשנת 1974באיים האזוריים בעומק של כ 5 ק"מ. האוניה המיוחדת , GLOMAR EXPLORER שמה , הוסוותה כאוניית חיפוש נפט , אך בתחתיתה היו שתי "כפות" ששושלו לעומק ו"סגרו" על גוף הצוללת הטבועה שעל קרקעית הים. המבצע הנועז הזה הסתיים בהצלחה חלקית לאחר שבמהלך ההרמה נשבר גוף הצוללת ונפל בחזרה , אך האמריקאים הצליחו במשימה למרות הכל כי מטרתם היתה השגת טיל גרעיני סובייטי. המורכבות שהוצגה כאן , הגוברת ומסתבכת עם העומק בו אין צוללנים ( כ 200-300 מטר )  וכן בסרט הבדיוני "להרים את הטיטניק" מראה רק דבר אחד - אין יחידה אחת להרים , וגם לא בטוח שאם אמנם יצליחו להרים מבחינה טכנית , אכן תגיע למעלה.
4. המסורת הימית הבינלאומית מתייחסת בחרדת קודש לכלי שייט שטובעו או טבעו  עם צוותם כאל בית קברות - ובכלל , עוד במלח"ע השניה "נמסרו" גופות ההרוגים בכל הציים שנלחמו מכל הצדדים לים כבאותה מסורת.
5. עלויות - פחות רלוונטיות לכאורה בהקשר של הבאת חללי צה"ל לקבורה , כפי שאנו מכירים ומוקירים , אך צריכים להישקל לצד סיכויי ההצלחה של גילוי שרידים אנושיים והיתכנות טכנית - במקרה הזה , ולצערי , העלויות לעומת הסיכוי , מבחינה מדעית ומעשית , שואפת לאפס.

לסיכום - הניחו לאח"י דקר ולצוותה במעמקי הים התיכון בדממה ובעלטה האינסופית בהן תהיה קבורתה הסופית , הסתפקו בטקסים הנערכים כיום והתרפקו על גשר הדקר שהוצא במאמצים רבים והושם כאנדרטה בפתח מוזיאון חיל הים בחיפה.

יהיה זיכרם ברוך.

אסיים באימרת השבוע:

"אדם בלי מטרה הוא כמו ספינה בלי הגה כיוון" ( תומאס קרלייל )