בבחירות לרשויות המקומיות 2013 ראיתי , לצערי, את המשך התהליך המדאיג של החלשות הלכידות בחברה הישראלית עליו אני מתריע בבלוג זה מאז 2006.

אינני מנסה לתקף זאת מבחינה מחקרית , אך אין לי כל ספק שהמעורבות הנמוכה המתבטאת בשיעור ההצבעה הנמוך , מהווה עוד נדבך של היאוש כתוצאה מהמצב הכלכלי , החברתי , הבטחוני שכולם יחד מביאים למעורבות נמוכה והולכת של האזרח אפילו ברשות המקומית שלו , ההופכת יותר ויותר א-פוליטית.

עצוב מאד לראות את התופעה , שבולטת מאד בשיחות שקיימתי בנושא וגם שמעתי אחרים - ההתרכזות בהשרדות היום-יומית, בקשיים השונים גורמים למתן תירוצים ברמה כזו או אחרת מדוע אנשים אינם משתתפים בבחירות - מעיסוקי במכירות , אני נוהג להזכיר לכל מי שמעלה תירוצים שכאלו, כי בכוננית הספרים במשרדי יש קלסר עבה הנקרא "קלסר התירוצים" בו תייקתי את כל התירוצים האפשריים, כך שאם אין להם מה לחדש בנושא זה , עדיף שיעשו ולא יזדקקו לתירוץ - אך עולם כמנהגו נוהג...

מעבר לשיעור ההשתתפות הנמוך, ראינו שתי תופעות מכוערות נוספות - האחת , של קומבינות מכוערות כדוגמת זו של אביגדור ליברמן ואריה דרעי שהריצו את משה ליאון לראשות עיריית ירושלים , שנכשלה , אך לא היתה רחוקה מהצלחה עקב שיעור הבוחרים הדל בציבור החילוני בעיר , והשניה היא זכייתם של 3 ראשי ערים המואשמים בפלילים ( כל אחד בהקשר אחר וברמת חומרה שונה ) שהושעו מתפקידם , הורשו להתמודד, וכמו שנאמר בתוכנית המיתולוגית "הישרדות" - השבט אמר את דברו - ובחר בהם שוב...

האם יש לי הצעה קונקרטית איך לשפר את המצב העגום ? חינוך , חינוך ועוד פעם חינוך.

אתן לכך שתי דוגמאות:

הראשונה היא מבית - התרנגול הצעיר , שנמצא בצבא בקד"צ ( ולכן לא יכול להצביע בקלפי בצבא , כמו חייל בשירות סדיר ) שוחרר ביום הבחירות בבוקר , נסע כשלוש שעות מהבסיס לבית , הצביע וחזר כעבור שעתיים לצבא בלוח זמנים דומה 

השניה היא דוגמת בחור ירושלמי שהתראיין בגלי צה"ל בבוקר הבחירות - נמצא בשליחות באוסטרליה , ובחודשים האחרונים , כאשר הבין כמה מתלהט הקרב בין ניר ברקת למשה ליאון , החליט לבוא במיוחד להצביע.

לסיכום - המצב לא טוב , אך כמו תמיד יש ( חומות של ) תקווה...

אסיים באימרת השבוע:

"הוא איננו יודע דבר, אך משוכנע שהוא יודע הכל. זה מצביע בבירור על קריירה פוליטית" ( ג'ורג' ברנרד שו )