יהיה זה פוסט של ניגודים , מאחר וחיינו מושפעים מאד מהתנהלותה של "חמות ללא תקווה" כפי שפירטתי לפני כחודש.

בקרוב ימלאו חודשיים ליציאתה מדירתה ברמת גן , כאשר המסלול היה המחלקה הפנימית בביה"ח תל השומר , ביה"ח שיקומי "הרצוג" בירושלים וכעת ( עדיין ) במחלקת החלמה באחד מבתי הדיור המוגן בירושלים.

עדיין מרמור יוצא דופן , כעסים על כל העולם , הזעפת פנים למבקרים הבודדים ( ביתה היחידה ואני ) , בקשות רבות שמתמלאות ללא שמץ הכרת תודה ...

הלו - זה פוסט העוסק במה משמח אותך...

במיוחד בתקופה לא פשוטה זו , כאשר חמותי מנסה למשוך אותנו על סחי חייה כתמיד ( ונכשלת כתמיד...) אני לומד שוב להעריך את כל הדברים הקטנים לכאורה והפשוטים שאנו חווים בחיי היום יום , וגם מתחזק יותר ויותר בדרך ניהול חיי האישיים והמקצועיים , שכוללים אינטרקציות בינאישיות חמות ועמוקות , כדרך למילוי המצברים הנדרשים לספק כעת, אנרגיה גבוהה יותר מבלי להתבלות...

הכלב "אושו" שמסתער עלייך באהבה רבה וללא תנאי וביללות שמחה בערב כאשר אני חוזר הביתה...

האפרוח הקטן שבא לתת נשיקת לילה טוב לפני ההליכה לשינה ( הוא בן 10.5 ואני מניח שתיכף גם זה יעבור לו...)

התרנגול הצעיר שמגיע לחופשה מהצבא גאה במדים ובעשיה...

הקיפודה ששורדת את העובדה שחייזרים השתלטו כנראה על אמה בצורה מעודדת כבוד...

ההורים שלי , שגם הם במצב רפואי לא פשוט , ובכל זאת מפרגנים , מחייכים , ואומרים תודה על המעט שאנו יכולים לסייע בהבינם את הנסיבות...

ציוץ הציפורים בבוקר הנשמע מחלוני...

החברים התומכים...

העבודה הלא פשוטה שאני עושה אך מתגמלת הרבה יותר מכסף עם רוב האנשים איתם אני בקשר...

בקיצור - יש לי שיר בלב...

שיר של יום חולין - אילנית

מילים: רחל שפירא
לחן:   יאיר רוזנבלום

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט 
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט 
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט 
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט 

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד 
הרוח משנה תכופות את כיוונה 
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת 
אנחנו נשארים שנה אחר שנה 

בחדרים שלך השמש משרטטת 
קוים ורצועות של אור על הכתלים 
אני למענך כל בוקר מלקטת 
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין 

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי 
אולי באזנך הולמים גם שאוני 
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי 
הן בפניך משתקפים פתאום פני 

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט... 

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד 
ובחסדו שורות אליך נכתבות 
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת 
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות 

אסיים באימרת השבוע:

"לשאלה אם אני אדם פסימי או אופטימי אני עונה שהידע שלי פסימי, אבל כוח הרצון והתקווה שלי הם אופטימיים" ( אלברט שוויצר )