ביום שלישי הקרוב , 17 במרץ 2015 , נגיע כולנו לקלפי ( אני מקווה ) ונבחר את הכנסת ה 20.

מאז הקמת הבלוג ב 2006 , תקופת הכנסת ה 17 בה התקיימה ממשלת אולמרט החל מ 3.2000 , זו מערכת הבחירות השלישית - כך שב 9 שנים הירכו למעשה 4 מערכות בחירות - עובדה המקשה מאד על ניהול מדיניות לטווח קצר , ולבטח של טווח ארוך.

את המחיר שילמנו כולנו - ולא בכדי , המושג של "עבדות מודרנית" מוזכר כאן מיום הקמת הבלוג , בהקשר של מה נדרש היום העובד לעשות למען השרדותו בשוק העבודה , ללא קשר לרמת התגמול שלו - והמושג הזה , בעיניי נהיה קשה וגרוע יותר בפרספקטיבה של הזמן שחלף.

האם אני סבור כי מי מהמפלגות התחרות על הקול שלנו מציעה אלטרנטיבה מושלמת לנו , ועוד יותר , לדור של ילדינו , שליבי נחמץ בהכרה כי אם לא יקרה שינוי מהותי , יהיה מצבם קשה הרבה יותר משלנו , ולא רק בהקשר של דיור ? אינני סבור כך.

האם אני חושב ששינוי יכול להתבצע במציאות פוליטית / בטחונית / כלכלית שלנו , כאשר האוהל המאיים לעוף ברוח של הסערה המאיימת על האי הבודד שלנו ? אינני חושב כך.

הדרך היחידה לטעמי , מעבר ללכת להצביע ולהשפיע , אחת הזכויות הבודדות שעוד נותרו לנו במציאות הלא פשוטה שלנו , היא לתת את הקול למפלגה גדולה , מימין או משאל , וליצור ממשלה יציבה ככל האפשר , שתוכל לתפקד בצורה טובה ככל האפשר במציאות המוטרפת שתיארתי ( וכולנו חשים אותה ) - עם היתרונות והחסרונות של כל ראש ממשלה שיבחר.

כך , אולי , נוכל לחזור לימים של יציבות , שתביא , אולי , שינוי.

יש הרבה "אולי" שציינתי , ועוד הרבה שלא ציינתי  - אבל דבר לא יקרה אם לא נלך להצביע.

לכו להצביע.

אסיים באימרת השבוע:

"ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא שבדמוקרטיה אתה קודם בוחר, ואחר כך ממלא פקודות. בדיקטטורה אתה לא חייב לבזבז את זמנך על בחירות" ( צ'ארלס בוקובסקי )