שנת 2015 , שלקראת סיומה , 19.11.2015 , אחגוג את יום הולדתי ה 50 מסתמנת כשנת הנוסטלגיה , שהתחילה עם ארגון המפגשים המרגשים של חבריי לבית הספר היסודי בירושלים ( 5 מפגשים קבוצתיים מרגשים - והיד עוד נטוייה ) , והמשיך בארגון כנס מחזור קורס החובלים שלי לרגל 30 שנים לסיומו ב 1985 - מפגש מרגש שיתקיים לאחר איתור החברים , חניכים שלא סיימו , ואף מדריכי הקורס ב 5.11.2015

אני יכול להעיד כי למרות העיסוק הרב בהפקות הללו , אני , ורבים אחרים , שואבים סיפוק וכייף עצומים כתוצאה מעיסוק זה - מעט קשה להסביר את התחושות הללו , אבל אנסה בכל זאת - זכרונות נעימים מתחילים לצוף , תמונות מתחילות לצאת מאחורי מסך עשן , שיחות ( לא בסגנון הנוכחי של מיילים או ווטסאפים - דיבורים ופגישות ממש...) , תמונות ומסמכים של פעם והרבה רגש חם המתפרץ כתוצאה מכך.

המפתח לארגון הפקות כאלו היא נכונות לקבל את האחר , הרבה חום ואהבה , הוגנות - והידיעה שכולם , כולל כולם , שווים בקבוצה , כולל המארגנים - דבר זה , אגב , עמד למבחן לא פשוט כאשר בהכנות הסופיות לכנס החובלים , צץ אחד הבוגרים , אדם מפורסם מאד , שדרש במפגיע להקדים את הכנס , אליו כבר נרשמו 30 חברים , כדי שיוכל להשתתף בו. עמדתי , כמנהיג , היתה פשוטה - לא יקום ולא יהיה שציבור שלם ישנה תוכניות , גם אם יכול , כדי להתאים לשגיונות וכוחניות של אדם חשוב ככל שיהיה . יחד עם הצוות המארגן שלי בנינו דרך מכובדת שאיפשרה לנו להוריד אותו מהנושא מבלי לפגוע בו , ולא פחות חשוב  - בלי לפגוע בקבוצה ובכייף האדיר שהיא מסבה לחברים.

שטוף באותם גלי חום והנאה ( גיל המעבר ? ) אני מתכנן אירוע עם חברים טובים במועדון בירושלים בתחילת 12.2015 לרגל יום ההולדת ה 50 שלי , דבר שאני עושה כל עשור - ואני שם לב כי ככל שאני מתעסק ביותר הפקות כיפיות כאלו , אני גם גורם לנחת רבה בסביבה , דבר המתבטא גם בעבודה וגם בחיים למרות העומס העצום.

ממליץ גם לכם לשקוע בעבר עם מבט לעתיד...

אסיים באימרת היום:

"נוסטלגיה היא לא מה שהיתה פעם" ( פיטר דה וריס )