מאז המפגש אותו הכנתי , יחד עם הצוות המארגן , בחודשיים האחרונים , עברו כבר 5 ימים - אך עדיין אני מתקשה להירגע , מעוצמת הרגשות שעלו במפגש...

השתתפו במפגש מעל 40 איש , אשר כללו את כל מסיימי הקורס שהיו בארץ ביום האירוע , יחד עם מספר חניכי הקורס שלא סיימו אותו וכן מספר מדריכים שליוו את הקורס.

היה מרגש ברמות על , שאני , אולי , הייתי היחידי מקרב המשתתפים שידע כיצד לצפות את עוצמות הרגש בצורה מדוייקת בשל התהליך הדומה מאד של בוגרי בית הספר היסודי שלי השנה , אך הידיעה איננה פוטרת מהתנתקות רגשית , כך שגם אני התרגשתי כמו כל אחד אחר מהמשתתפים - ואולי אפילו יותר...

למרות שכל המפגש הוקדש לפלאוורה , לצד אוכל ואלכוהול משובח ( לרבות הבירה הביתית שלי ...) היו מספר עוגנים למפגש הזה - 

הראשון , פינת הנצחה לאחד מחניכי הקורס , עודד ( דדי ) שיינבליט ז"ל , שאמנם לא סיים את הקורס אך היה איתנו עד לשלב מאוחר מאד , ולאחר שחרורו מצה"ל נספה בתאונת צלילה . היצבתי במקום מרכזי את דף ה"יזכור" שהכנתי עבורו עם נר נשמה , כאשר תוכנן מראש כי דף זה , בחתימות בני המחזור , יועבר לבני המשפחה של דדי ז"ל החיים בספרד - למותר לציין כי ההתרגשות בקרב כל המשתתפים , אף שרובם הכירו את הסיפור העצוב הזה , היתה עצומה - מה גם שלהמשך פעילות הקבוצה שהתגבשה , אני מתכנן גם פעילות הנצחה נוספת בהקשר זה.

השני , חידון עם אפליקציית KAHOOT שהוכן מראש למפגש ע"י הצוות המארגן , ובו שאלות מחיי המחזור - וברור כי לא עסק בהקשר המקצועי של הקורס אלא בפלאוורה - ונדחה לשלב שגם האלכוהול דיבר , והחבר'ה החזיקו את הבטן מצחוק...

השלישי , הופעת סטנדאפ של אחד החבר'ה על חיי המחזור שהיתה קורעת...

אך מעבר לכל - המפגש המרגש , במקום הקסום באווירה ביתית , בין אנשים שרובם לא נפגשו שנים רבות אחד עם השני , או רק עם חלק קטן מהפורום - היה קסום ומרגש עד כדי כך , כך שהקביעה שלי מלפני חודשיים , בעת התחלתי את המשימה מבחירה של ארגון המפגש הראשון מבין אלו שיבואו אחריו - היתה מדוייקת ומדהימה כאחד...

מציע לכל תשעת קוראיי - נוסטלגיה בוגרת ומפוקחת שכזאת - לצד אזהרה חמורה - זה ממכר...

אסיים באימרת השבוע:

"הבה נחשוב שכמו שאנו מתגעגעים עתה לנעורינו בפריחתם, שעברו ואינם ולא ישובו לעולם, חולשתנו מלווה אותנו וגורמת לנו צער על בגרותנו שהיא עדיין אתנו ושאותה אין אנו מעריכים דייה" ( ז'אן דה לה ברוייר )