מבלי לשים לב , מגיעה שנת 2015 לסופה.

הסיבה שאני מתחיל לסכם את השנה כבר עכשיו היא , כפי שזוכרים לבטח 9 קוראיי , עומס העבודה המתגבר והולך בסוף שנת המס , אשר רלוונטית מאד לעבודה בתחום הפיננסים.

כשאני מסתכל על ענף הפיננסים , כפי שהיה ב 2006 , כשנפתח הבלוג וטבעת "אתגר גיל הארבעים" ( לא - אני לא משנה עכשיו את שם הטבעת... ) , ביחס להיום , אני מוצא ענף מקצועי הרבה יותר , כפוף לחקיקה ותקנות מסובכים וקשים להבנה בקרב העוסקים בתחום ובקרב הצרכנים , הדורש משאבי זמן / ניירת / תפעול מוסדי וכללי מורכבים וארוכים לכל ביצוע פעולה נדרשת.

אני זוכר שבאחד מלימודי התארים שלי , הגיע להרצאה מאיר שביט , שהיה לפני כ 20 שנה המפקח על אגף שוק ההון במשרד האוצר ( התפקיד אותו ממלאת היום דורית סלינג'ר ) ואמר ש"בשם הרגולציה , אנו מחוייבים להגן על הצרכן - אך כמו בחינוך ילדים , כאשר אתה מגונן יותר מדי על הילד שלך , הוא אינו יכול להיות מוכן לחיים לחלוטין"

לדעתי , אנו במצב של "הילד שאינו מוכן לחיים" כבר כ 3 שנים - וכעת , אנו מתחילים בהפיכתו לילד שלא יוכל לצאת מהבית... 

מקווה שאמצא את הזמן לחזור החודש למקום האהוב הזה , שהזמן לא נתן בו את אותותיו ( וממנו לא נפרדתי מאז הקמת הבלוג - לא היה חודש מאז אמצע 2006 בו לא נכתב כאן לפחות פוסט אחד ) במהלך 2015 - ולכתוב על אנשים , מאורעות ותובנות לחיים...

אסיים באימרת השבוע:

"קשה לומר מהו הבלתי אפשרי, כי החלום מאתמול הוא התקווה של היום והמציאות של מחר" ( ר.ה. גודאר )