אני מניח שעשרת קוראיי הקבועים ( קורא אחד עבור כל שנת פעילות של הבלוג כמובן ) ציפו לקרוא הבוקר על השינוי הדרמטי בארה"ב עקב בחירת דונאלד טראמפ לנשיא ה 45 של ארה"ב - אבל חלק מההסבר לכך הוא שאנשים עמוקים וחושבים בארה"ב , ולא רק בה , הולכים ומתמעטים , הרדידות ותרבות האיוולת שולטים , וכך ממשיכה להשתנות , מול העיניים שלנו , מנהיגת העולם החופשי ( כעת במיל'...)

לאונרד כהן , שנפטר הלילה בגיל 82 , הוא סמל לאמריקה שהיתה - בסגנון , ברגש וברגישות , בעומק , בדיבור ובחשיבה , באומץ האישי והציבורי כאחד , בחופש ובעוצמות.

לאונרד , המשורר היהודי הקנדי שעבר לארה"ב בשנות ה 60 , והצליח שם מיידית עם שירו "סוזאן" היה , מעבר לאמן ענק , גם אוהב ישראל , ואף הופיע כאן בפני חיילים במהלך מלחמת יום כיפור , כשהיה כבר אמן ענק בעולם .

לאונרד כהן השאיר אחריו מורשת אדירה , לא רק בתחום המוסיקה (  20 אלבומים מהם 15 אלבומי אולפן ) , אלא גם עם 10 ספרים שתורגמו לעברית , החולקים עם הקורא את חייו , השקפותיו ודרך התמודדות עימם והשירה המיוחדת שלו.

יהי זכרו ברוך.

אסיים באימרת השבוע:

"שמעתי את נשמתי שרה מאחורי עלה , קטפתי את העלה , אבל אז שמעתי אותה מאחורי וילון . קרעתי את הוילון אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי חומה . ניתצתי את החומה ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי . בניתי את החומה , תיקנתי את הוילון , אבל לא הצלחתי להשיב את העלה למקומו . אחזתי אותה בידי ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי בעוצמה .ככה זה שלומדים בלי חבר" ( לאונרד כהן )