מסיים היום שנת הכתיבה ה 11 בישראבלוג תוך הכרה ברורה , וגם עצובה למדי , שהפלטפורמה האהובה הזאת הולכת ודועכת , ולא בגלל היותה מיושנת  מבחינה טכנולוגית , אלא בגלל טעמי המשתמשים שפחות נכנסים אליה מסיבות כאלו ואחרות , לאו דווקא מבחינה טכנולוגית , אלא כנראה מסיבות עמוקות יותר , שיוכל לפרט כל אחד לעצמו , ואולי גם כאן.

בעבר הרחוק ( לפני כ 10 שנים , עת הלכו דינוזאורים על פני כדור הארץ ... ) הייתי מעלה השאלה הזאת בקרב אחוות הטבעת שכללה כ 80 איש - והייתי נענה בעשרות תגובות - היום, לעומת זאת , רוב המשתמשים המוכרים והפעילים , נטשו , לחלוטין או כמעט לחלוטין , את הפלטפורמה.

לי היתה השנה הזו מיוחדת מאד - בהקשר התעסוקתי ,  היתה זו עבורי שנה מאתגרת וקשה מאד בעבודה , בהקשר שינויים מבניים ורגולטוריים בשוק ההון , לצד תחרות קשה מאד בין הגופים השונים , ושינוי טעמים של הצרכנים בהקשר זה שהפכה את הענף לדוגמת הסרט "הסערה המושלמת" בכיכובו של ג'ורג' קלוני משנת 2000.

בהקשר המשפחתי , היתה זו שנה שבו התא המשפחתי התגבש לצד ההקשר התעסוקתי הלא פשוט , ועל כך אני מכיר תודה.

בהקשר האישי , שנה טובה שנתנה הרבה מאד אנרגיות חיוביות בהקשרים האישיים - טיפוח חברויות ממעגלי החיים השונים ( המשך תהליך כנסי בית הספר היסודי , קורס החובלים ובית הספר התיכון ) ששיאם של התהליכים הללו היה חנוכת הפסל הסביבתי החדש לזכר חבר קורס החובלים  , עודד ( דדי ) שיינבליט ז"ל , באילת , ב 25.11.2016 , שסיפור התממשות החלום הזה מופיע בפוסט הקודם  http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=274841&blogcode=14855142 , ולאורך שנת 2015 - וימלא אותי , ואחרים , גם בהקשר אימון , מנטורינג ועבודה , במשך זמן רב.

מאחל לכל 11 קוראיי , שנת אור והצלחה , והרבה שמחת חיים.

אסיים באימרת השבוע:

"אם אתה עדיין מדבר על מה שעשית אתמול , סימן שלא עשית מספיק היום" ( חומות של תקווה )