זהו יום מאותם ימים שאתה מרגיש כי קיבלת מכה עם פטיש 5 ק"ג על הראש.

לפני שעה קיבלתי טלפון ממנהל השיווק של החברה הפיננסית שהציעה לי עבודה אצלה כי התפקיד יינתן לאיש מתוך החברה לאחר החלטת המנכ"ל כי עקב אזהרת הרווח שפורסמה, מוקפאת קליטת כ"א חיצוני באופן גורף, וכי התפקיד יאוייש ע"ח תקן קיים.

הצלבתי אינפורמציה עם בכירים אחרים בחברה הזאת - המידע הזה נכון, אבל נפל עליי כרעם ביום בהיר, מאחר וזו היתה האופציה המועדפת עליי בכל הקשר.

נכון כי אינני מובטל (בינתיים) אך בעולם של וודאות שהשתדלתי לייסד עבורי ועבור המשפחה, יש כרגע סדק משמעותי מבחינתי בעולם הזה, ואני מניח כי מי שיכנס למשרדי כעת, יראה ללא קושי על פני מה מתרחש בנפשי.

אבל - אני מעריך כי אסתדר עם שתי האופציות האחרות, ואולי עם נוספות שאגיע אליהן בעזרת החברים והשיטות אשר תיארתי אתמול בבלוג, כי האני הפנימי שלי, הגם שנסדק, אומר עדיין בצורה ברורה: "אף אחד לא יכול עלי"...

עברתי בחיי, בדרך למעלה, מספר משברים משמעותיים, כאשר השימוש במילה "משבר" ממרומי גיל ה 40 , מציינת אירוע קשה ובד"כ בלתי הפיך אשר לאחריו אתה נאלץ להרים את עצמך מהקרשים (גם אם תומכים וחברים נמצאים בסביבה) תוך שימוש בכל המשאבים הפיזיים ובעיקר הנפשיים הקיימים - כי אחרת, לא תוכל עוד להיות אותו אדם חזק ויצירתי.

בסופו של דבר, אתה, ורק אתה, הולך לישון עם המחשבות , הצרות והדאגות שלך במיטה בלילה - כל אחד אחר, אוהב ותומך ככל האפשר, לא יוכל לעזור בהתמודדות שלך מול עצמך בלילה ללא שינה, בקולות הקטנים של הלילה, כאשר האשה לידך ישנה והילדים נמים בחוסר הידיעה שיש רק לילדים...

עד היום עמדתי במבחנים מסוג זה - ואני יודע כי גם כאן אעשה זאת מוקדם ככל האפשר.

כאשר אני חושב על מה שעבר עליי מרגע פתיחת הבלוג ועד היום הייתי אומר כי בדרך כלל קוראים את הסיפורים הללו כאנקדוטות הקורות לאחרים, אך לא מתוארות או יכולות להיות מוערכות תעצומות הנפש הנדרשות לקחת את עצמך בידיים כדי להמשיך הלאה.

אני מחוייב לתהליך - החזיקו לי גם אצבעות...