הפטיש שמשקלו 5 ק"ג שהונחת על ראשי אמש הפך להיות הקרדום בו אני חופר כדרכי בדרך למעלה...

להזכיר שוב את החברים ? גם אלו , שהכנסתי רק כעת , עקב הנסיבות, לעניין, נרתמו לעזור בצורה נפלאה ומחזקים את ידיי.

במשפחה מגלה האשה סבלנות ואמפטיה יוצאי דופן בעיקר כי היא יודעת שבחיצוניות שלי לא ניכרת כמעט הסערה הפנימית העוברת עליי, והילדים - כאמור, קטנים מכדי להבין...

שני אחיי, הגדול והקטן, שרק הם מכל המשפחה המורחבת מיודעים לנושא בשלב זה, מתוך בחירה שלי, מסייעים בעצה טובה וכיוונים יצירתיים הדורשים העמקה רבה.

וכאמור בקטעים הקודמים, השיטה המסודרת שתיארתי עובדת - את כל ההשוואות, התהליכים, מוקדי ההשפעה והחברים, NETWORKING וכיו"ב העליתי על דו"ח אקסל שאני מעדכן אחת ליום - דבר המחייב פעולה ( מנסיוני כקצין, דווקא בערפל הקרב נדרשות הפעולות המחייבות לביצוע מיידי ולא מותנה ) גם אם מצב הרוח אינו בשיאו - פתרון הנושא הוא באחריותי הבלעדית, עם כל העזרה הרבה מסביב, ורק אני אנהל את דרכי למעלה.

חמישה ימים חלפו, אך נושא הקריירה, הגם שמעסיק אותי מאד, אינו משכיח את חסרונו של הכלב - השלת הרגלים של 12 שנים אינם דבר של מה בכך, גם בנסיבות הללו, אך אין ספק כי מסייע להן לקבל את הפרופורציות הנכונות.

הלילה ישנתי בצורה טובה, בניגוד למה שזכור לי ממשברים קודמים, וזה מעיד שחזרתי למסלול

אני מאמין כי היום והלילה הזה יהיו טובים עוד יותר.

וכך גם הימים הבאים.