הבטחתי אתמול לעדכן לגבי תוצאות ההשהיה בתהליך אשר לקחתי ל 24 שעות -

1) הבוקר התקיים ראיון ראשון לתפקיד מנהל מכירות ארצי בחברה שאינה קשורה לתחום הפיננסי

2) פנו אליי במהלך היום 5 מקורבים עם כיוונים בתוך השוק הפיננסי - ומחוץ לו.

ציפיתי , אמנם, לפעילות עניפה יותר - אך אני חי עם התוצאות הללו, כחלק מהתהליך שהונע לפני 10 ימים, בצורה טובה.

"חשיבותה של רצינות" במקרה זה הינה המעקב, השליטה והבקרה על התהליך - מעבר לרישום, האחריות לא ניתנת לחלוקה, ולמרות שכל גורם שהתבקש עושה כמיטב יכולתו לסייע לי, נדרש פיקוח להשגת התוצאה - ניצול הפעילות שלי וה NETWORKING כדי לייצר אפשרויות רבות ככל הניתן להתחלה מקצועית חדשה.

אבל יש גם דברים אחרים.

הלילה חלמתי על טיול אחרון עם הכלב, ומאחר ובד"כ אינני זוכר חלומות , אשתף אתכם בחלום.

אני מטייל בפסג' עירוני לא מוכר עם הכלב ,הקשור לרצועה החומה המרופטת ,המהלך בקושי ומתאמץ להשאר על 4 רגליו הזקנות ולא ליפול, ואני פוגש חבר השואל אותי הכיצד אני מטייל עם הכלב שנפטר ?

כאן גם נכנסת לי התובנה כי אין זה יכול להיות, כי אכן הכלב אינו איתנו עוד, ועם זאת אני ממשיך לטייל איתו - ומתחיל לבכות.

אני מגיע עימו לפארק ציבורי ובו ערימת אדמה גבוהה, והכלב, ברגליים כושלות, מנסה לעלות עליה ואולי אף להתחפר...

ואני בוכה ובוכה בדמעות גדולות - בוכה אולי אף יותר ממה שבכיתי בעת מותו ...

התעוררתי ליום חדש.

יש הרבה במה להתנחם - במשפחה, בבריאות הטובה (KNOCK ON WOOD) ,בכוחות הפנימיים וברצון העז להצליח בכל תנאי.

לזכר הכלב , אני מצרף תמונה מלפני כ 10 שנים , עם הילד שאז זחל וכעת מדריך את הילד הקטן ברזי ה PLAYSTATION...

המסקנה הסופית - חשיבותה של רצינות הינה רבה, אך אין לנתקה מהרגש...