סוף שבוע שני לפעילותי בבלוג, ואני רושם לעצמי את מילות השיר מאלבומו השני (הידוע בשם בלתי רשמי "הפעמון" ) של מתי כספי - גם הוא שילוב , כבשיר "סוף היום", של מילים של אהוד מנור ז"ל ולחן ועיבוד של מתי כספי משנת 1976.

השיר מביע במידה רבה את מה שאני מרגיש כעת - את בעיית הקריירה אל מול הפתרון האפשרי, אך גם, בניגוד להרגשתי, בולט ומודגש גם הייאוש ממציאת הפתרון, אשר איננו חלק מעולם המושגים שלי.

את ההרגשה שלי אני יכול להסביר במצב במדינה, את סוף השבוע השני ללא עבודה, את נקיון הבית שבו בלע מכשיר "קירבי" מלוא חופניים שערות שעוד נותרו (ואני מניח כי לזמן רב ) של הכלב שאינו איתנו כבר 12 יום - ממש לא נתפס בתודעה...

ומצד שני -המשפחה העוטפת בחום,  האנרגיות קיימות , המעקב , החיפוש והטלפונים נמשכים וכל מה שצריך להעשות -  מבוצע עד הפרט האחרון בהמשך לאותה תוכנית.

מיכלית האנרגיה נטענת בסוף השבוע הזה במטען יקר ערך - ותחזור לאוקיינוסים ביום ראשון.

עם קשר למילות השיר שצירפתי כאן , ומהבאת השיר "סוף היום" בהקשר של מות הכלב,  אני מצרף לכם קישור לאתר של מתי כספי , בו תוכלו למצוא הכל לגבי פעילותו רבת השנים בשוק המוסיקה הישראלי לרבות מילות השירים, אנקדוטות, דיסקוגרפיה וכיו"ב.

http://www.matticaspi.co.il/home/index.shtml

יום שישי חזר
אהוד מנור/מתי כספי

יום שישי חזר
בלי שום חדשות
יום שישי אכזר
שוב שעות קשות
השנה שמונה
אין לי תכניות
ואני מונה שתי אפשרויות.

האחת - לישון לבד,
אך אותה אבטל מיד.
ובשניה, אני צייד
המודד את הרחובות
עד שיקרה דבר נחמד.
יש אולי סיכוי קרוב
למצוא גן עדן ברחוב
ואולי גם לילה טוב.

יש לי כבר תכנית
אור במדרגות
יש לי מכונית
אין לי חגיגות.
גל ירוק מאוד
עד העיריה.
ארבעים דקות עד החניה.

הצגת חצות ב"גת"
חלומי מתקרב לאט
אך היא חמקה עם עוד אחת,
השעה הארוכה
עכשיו היא כבר שלוש כמעט
יש אולי סיכוי קרוב
למצוא גן עדן ברחוב,
ואולי גם לילה טוב.

עוד סיבוב אחד
רע לי, רע ומר
שוב אני נפחד
והטנק נגמר.
הסיכוי כבר מת
הרמזור צהוב
אין מה לאותת,
אין מי לאהוב.

ולישון כבר לא כדאי
עוד מעט יום שבת וים,
והמיטה גדולה מידי.
אם אני דפוק ומיילל
משמע אני קיים
אין בכלל סיכוי קרוב
למצוא גן עדן ברחוב
וגם לא שום לילה טוב.

עוד סיבוב אחד
רע לי ומר.
שוב אני נפחד
והטנק נגמר.
הסיכוי כבר מת
הרמזור צהוב
אין מה לאותת,
אין מי לאהוב.