הפוסט הזה נכתב, לשם שינוי, מהמשרד.

באתי לכאן, מוקדם בבוקר כהרגלי, להתחיל לארגן ולארוז את החפצים, הציוד והחומר המקצועי.

דווקא מכיוון שאני שלם עם החלטתי לעזוב, עם המשמעויות הנובעות מכך שעדיין אין לי חלופה, ההרגשה היא טובה למדי, ויש בה הרבה הקלה ביחס להרגשה הרעה אשר בסופו של דבר גרמה לי לצעד הקיצוני והלא שגרתי בו נקטתי - התפטרות.

זוכרים שהבטחתי להסביר , בתחילת ימי הבלוג, מדוע אני עוזב ?

אולי ששת הקוראים זוכרים את ההבטחה הזאת...

הגעתי לחברה לפני כמעט שנתיים כדי לייסד בה תחום חדש שלא היה קיים בה בעבר. בעבודה קשה מאד שנבעה עקב תפיסת החברה את התחום, גישתם של משווקיה לנושא ובכלל, מנטליות עסקית  בעייתית של כל הגורמים , הצלחתי תוך קצת יותר משנה להעמיד את החברה במקום מוביל בין החברות הפיננסיות בתחום הספציפי, כאשר התרחש שיפור דרמטי במכירות התחום כחלק ממכירות החברה, במספרי החברות הקשורות, באחוזי ההצלחה במכרזים  וכיו"ב - התחום הפך למנוע הצמיחה של החברה כולה.

אם כל כך טוב, כיצד נהיה כה רע ?

ראשית, העומס עליי הפך להיות בלתי אנושי גם לאדם יעיל כמוני, וכאשר ניתחתי עם מנהלי את התפקיד, שצמח ותפח מרגע הגיעי לחברה, הגענו למסקנה שאכן צריך תוספת לתפקיד - אך זרעי הפורענות נזרעו בהבדל גישת ניהול בו גרסתי כי אני זקוק לכפיפים נוספים ע"מ להמשיך את התנופה, ומנהלי גרס כי יש לפצל את התחום לשניים - דבר שלבסוף החליט לבצע בפועל, למורת רוחי.

שנית, הנושא התפעולי של התחום היה בעייתי מלכתחילה, עקב קישורו עם חברה אחרת שבשל אינטרסים זרים לא השקיעה בשיפורו - דבר שהשליך על התחום ישירות, יצר בעיות שירות ומחלוקות שבסופו של דבר יכולתי, מנהלית, להכין היטב רק את התחום שלי מבחינה תפעולית, כאשר החברה האחרת המשיכה בהתנהלותה בצורה המתוארת כאן.

שלישית, הנהלת החברה לא השכילה לחייב את התהליך הסינרגטי הזה, למרות כל ההתראות שניתנו, ולהקדיש לו את כוח האדם הדרוש (כפי שבוצע בחברות מקבילות בהקשרים דומים ) , והעדיפה לשבת מהצד ולא לנקוט עמדה ברורה.

לסיכום, בנסיבות הללו בו הבטחות שניתנו אינן ניתנות למימוש, נושא התפעול מקרטע בלי יכולת השפעה אמיתית שלי, והפגיעה במעמדי - החלטתי להסיק מסקנות וללהתפטר.

אמת. אין זה מיטבי לעזוב עבודה מבלי שיש לך אלטרנטיבה טובה - אך גם במחשבה לאחור התנהלותי היתה מיטבית כמעט בכך שהיתה לי הצעה טובה מאד לסגור - ולצערי, התבטלה משיקולים אחרים באופן בלתי צפוי, ללא שליטת הגורמים הבכירים שרצו לקלוט אותי לעבודה זאת.

כך אני מרגיש מבחינת אנרגיות, למרות הכל - ולכן, עם כל הצער על הנסיבות והמצב - אני, כדרכי, אופטימי מאד.

אסיים באמרה היומית:

"קשה – זאת אומרת אפשר" ( זאב ז'בוטינסקי )