טוב. לא בדיוק יום ראשון - אך זהו היום הראשון לאחר אריזת הציוד וכחודש לפני החזרת הטלפון הנייד והרכב והמשכורת האחרונה שתשולם לחשבון.

העצב הגלום במבט לאחור, מתגמד לעומת האופטימיות שלי - אציין רק כי שמעתי אתמול דברים מרגשים מאד, בפניי ובטלפון, מעובדים שהתאבלו על הליכתי ( ציטוט ) , אם כי כפי שציינתי בעבר, כל אחד בסופו של דבר הולך לישון עם הצרות שלו...

בקיצור, חמ"ל חיפוש העבודה עבר לבית - כאשר בנוכחות הגוזל והאפרוח , ניתן להפעילו במוד שקט - טינטרנט, דואל ו SMS בלבד...

לעומת זאת, וכידוע לכם, הגוזל והאפרוח אינם עובדים במוד שקט, והשהייה איתם \ עניצה ומרגיזה כאחד, היא חלק מצבירת האנרגיה הנדרשת למיכלית בשם "חומות של תקווה" בימים סוערים שכאלו...

אודה בהזדמנות זו לכל מחזקי הידיים מהטבעת ומחוץ לה - אתם כמו קרן שמש זהובה וחמימה המפציעה בסתיו, ומכיוון שלהערכתי (וגם להערכתכם...) לא נגיע לחורף - תרומתכם וסיועכם חשובים, מרוממי רוח ונעימים עד מאד.

רואים את האור בקצה המנהרה ? גם אני רואה אותו , ומתרכז בו ולא במנהרה...

ואסיים באמרה היומית:

"הזדמנויות של פעם בחיים מקבלים רק כמה פעמים בחיים"   - אייק טיילור , שחקן פוטבול