מה אומר ומה אגיד - היה באמת סוף שבוע של ניקויראש, אם כי לצד הכייף היה עיסוק גם בנושא העבודה החדשה מאחר ורוב עמיתי בסוף השבוע שייכים לענף הפיננסי.

אז מה היה לנו שם ?

 הנסיעה לאילת היתה בלוויית חבר שהינו מנכ"ל גוף פיננסי מוביל, ורוב הנסיעה עברה עלינו בכייף בלדבר על החופשה ששנינו זקוקים לה, כל אחד ממניעים שונים - וכן. כמובן ניתחנו את מצבי, ורעיונות נוספים כיצד להסתדר.

הגענו לדירתו של החבר המשותף ופגשנו את שאר החברים איתם בילינו עד שעות הצהריים , ואז נסענו לחוף אלמוג לבצע צלילה.

חוף אלמוג הוא בין אתרי הצלילה שנפגעו מעט יחסית , ביחס לעבר, מפיתוחה המהיר של אילת, ובכל פעם שאני מגיע לצלילה אני משתדל כי תהיה באיזור הזה. עם זאת, כמות האלמוגים המתים או פגועים היא רבה, וכמות הדגה פוחתת מפעם לפעם.

בכל אופן , שמתי דגש חזק על נושא הטכניקה, מאחר וכבר כמעט שנה לא צללתי - שמחתי לגלות כי האיזון מתחת למים, קצב העליה והירידה, היכולות הטכניות והקשר עם בן הזוג היו טובים למדי - הגענו, למי שמתעניין, לעומק של 39 מטרים, התחלנו לעלות באיטיטות המתבקשת ( וגם מבוקרת ע"י מחשב צלילה ) וסיימנו את הצלילה לאחר 32 דקות מתחת למים.

הוצאנו את הציוד לשטיפה וייבוש ( עקרון בסיסי - במיוחד שמדובר בציוד אישי ) וכל החבורה הצטרפה אלינו לבר-מסעדה בחוף בו שהינו עד שעות אחה"צ המאוחרות.

אחרי מנוחה קצרה בדירה, התארגנו לארוחת יום שישי ובה כל אחד תרם ממוחיותו - הגריל בחצר הומיא כמויות סיטונאיות של שיפודים, ודגים שנקנו במהלך הבוקר ותובלו ביד מקצועית.

הערב הראשון הסתיים בבר אליו יצאנו חלקנו ב 2300 ועד שהווליום הכריע אותנו ב 0130 - חזרנו לדירה עייפים אך רצוצים...

בוקר שבת החל ב 0800 בבוקר בצלילה שלי עם שניים נוספים, כאשר השלישי שהצטרף הינו צולל מנוסה פחות ובעל בעיות אוזניים ידועות, דבר המחייב הצמדות אליו והקפדת יתר על נושאי נהלים ובטיחות.למרבה המזל, לאחר מספר דקות נפתרו בעיות האוזניים שלו, והצלילה היתה נעימה מאד, ללא אירועים מיוחדים (פרט למפגש מתועד עם מורנה קטנה באורך של מטר שהשפיע עליה יותר מאשר עלינו...) - הגענו לעומק 29 מטר ושהינו מתחת למים 30 דקות.

לאחר הקפה של הבוקר והתארגנות עם הציוד חזרנו לדירה - ואחרי הג'חנון והביצים הקשות - ולבריכה...

בבריכה טקסתי עצה עם בעל הדירה, חבר מהענף , שדרכנו המשותפת כחברים ועמיתים נמשכת כבר 15 שנה, ולאחר מנוחה נוספת, יצאנו בשיירה לכיוון ירושלים, אליה הגענו בסביבות 1900 - לפגוש את הקיפודה , הגוזל והאפרוח שחזרו מחוף הים...

היום יום חדש, וכמות הכתיבה החריגה לימים האחרונים נובעת מהפגישות שייתקיימו רק בשעות אחה"צ המאוחרות ובערב.

אסיים באימרה היומית:

"לוקח 20 שנה לבנות מוניטין ו-5 דקות להרוס אותו" (וורן באפט )