אמש עברתי חוויה מתקנת ומעצבת בשירות התעסוקה - ולאור התגובות שקיבלתי מששת קוראיי אין בכך כל הפתעה.

הרגשתי ממש לא שייך למקום , לאווירה, וגם לאוכלוסייה שהיתה שם ברובה, וניצלתי את זמן ההמתנה לתור הראיון להסתכלות באנשים השונים - דבר יפה לכשעצמו.

כאשר אתה למעלה, אתה נמשף לפאנים מסויימים של המצוקה האנושית ובכלל, לסוג אנשים אחר ממה שנחשפתי אליהם אמש. אין זה אומר שזילזלתי בהם אז או עכשיו, אךכ אשר נתקלתי בהם אמש ראיתי גם את ההומור, ההשלמה והתקווה - לצד הכאב והמצוקה הכרוכים בכך.

כאשר הגיע תורי לראיון הבניותי סופית, בעיקר לאור נסיוני מול חברות השמה במעסיק ומחפש עבודה, כי שירות התעסוקה מספק תעסוקה בעיקר...לעובדיו. אינני מיצר על כך, כי בכל מקרה רמת הציפיות שלי מהמקום היתה נמוכה עד אפסית והביקור נויד לתורך הפנייה לביטוח הלאומי, אך צר לי על האנשים התלויים בחסדי השירות הזה.

תהליך של טביעות אצבע למחשב - מזכיר לי את אנדי דופריין מהסרט "חומות של תקווה" בגרסת שנת 2006...והביתה

בכל מקרה, אני יודע שהחויות אותן אני עובר כעת יהפכו אותי לאדם ומנהל טובים יותר , בדיוק בסדר הזה...

היום אמשיך במאמצים לקדם את הצעות העבודה הקיימות ולשפרן תוך הכרה בעובדה שאין תקופה רעה מבחינת תאריכי חגים לעשות זאת...

בעניין שונה לגמרי - משיטוטיי הרבים ברחבי הטבעת הנפלאה שנבנתה, אני רואה באמת שכולם מסתובבים אצל כולם וכי נוצרו גם קשרים מעניינים נוספים - מציע בזאת למי שטרם עשה זאת כדבעי, כי יפתח לחברים חדשים וותיקים בטבעת - איך אומר ירון פאר בערוץ הקניות ? "זה כדאי !!!"

אסיים באימרה היומית:

"כשאני בונה צוות אני מחפש קודם כל אנשים שאוהבים לנצח -  אם אין כאלו, אני מחפש אנשים ששונאים להפסיד" ( רוס פרו )