בוקר שבו כולם חוזרים לשיגרה המוכרת שלאחר החגים.

הקיפודה חוזרת לעבוד יום עבודה מלא - 0700 - 1500 ...

באפרוח חוזר ליום לימודים ארוך בכיתה ו'...

הגוזל חוזר לגן טרום טרום חובה...

אני חוזר לתהליכי  הקריירה שלי...

חסר לי הבוקר מישהו, שבימים שאני מעביר בבית, אני חסר מאד את נוכחותו, מה גם שהיה אחד הטריגרים לפתיחת הבלוג.

כלבנו האהוב, שכבר כמעט שלושה חודשים חלפו מאז נאלצנו להרדים אותו.

רואה את התמונות עם האפרוח מתחבק ומשתלח בו - כאשר התגובה היא ליקוק רטוב ושמח...

לראות את קלטת "בלי חיתולים" ולהזכר גם בגמילה שלו שהפכה את הבית לשטח ממוקש...

מסתכל בקלטת וידאו של הגוזל שצוחק כאשר רואה אותו ואומר במשובש את שמו...

זוכר את משובותיו בתור גור - כיצד חיסל לנו ספת ישיבה עד העצם (בסדר, עד הספוגים והקפיצים...), שלט רחוק ייחודי של וידאו, אישורים מיוחדים - וגם אמר לי אח"כ בעיניו - "יאללה, תעניש אותי ונגמור עם זה כבר"...- אז הענשתי אותו  וגמרנו עם זה כבר...

מקשיב לשאלות של החברים ששואלים מתי נביא כלב במקומו ועונה כי עדיין לא הגיע הזמן...

מוצא עדיין שערות רבות בכל פינה ברחבי הבית - ידוע לי כי במדינות מהגוש הסובייטי לשעבר היו מייצרים מהם סוודרים...

נזכר בהתקפי האפילפסיה ( שלקח לנו בערך חצי שנה להבין שזאת מהותם ) ולבצע במשך שש שנים את טקס מתן התרופות השנואות עליו כמו שנאמר - "בתחבולות תעשה לך מלחמה..."

לא יכול לשכוח טיולים פעמיים שלוש ביום, הראשון בשעה זאת משולב בהבאת "הארץ" מתיבת הדואר, בחום, בקור, בגשם ובשלג - ולראות איתו את העולם המתעורר לבוקר חדש ואופטימי...

תמונות של חוסר תיאבון, תנועה מוגבלת, חוסר היכולת להזיז את עצמו והנפילות באמצע הטיולים ובבית, את קירוב קערת המים אליו שלא יתאמץ - הגור השובב שהפך בערוב ימיו לסיעודי...

הבכי של הקיפודה ושלי בעת ולאחר ההרדמה, והבכי של האפרוח כשסיפרנו לו - ההכנה לכך היתה במקום אך לא סייעה, מסתבר...

הקדשתי בעבר, בתחילת ימי הבלוג,  מספר פוסטים לסיפור זה ( "חומות של תקווה" מתנחם ב"סוף היום" לדוגמה ), אך היום, בנימה אופטימית, אביא שיר נוסף של מתי כספי שתמיד יזכיר לי את תחילת דרכנו עם הכלב...

כלבלב הו בידי בם בם

מתי כספי

מילים: נתן זך
לחן: מתי כספי

כלבלב הו בידי בם בם נכנס לאיטליז
וגנב לו עצם משם הו בידי בם בם
הקצב התרגז והרים את ידו הו
כלבלב הו בידי בם בם
בם בו.

כלבלב הו בידי בם בם נמלט למחבוא
וגרם לו עצם גנובה לא לו
הו והעצם ערבה כה לחיכו
הו בידי בם בם בו.

הילדים שעברו בדרכם על ידו
ראו רק את קצה זנבו של כלב בו
בי די בם בם בו.

המוסר הוא פשוט בידי בם בם בו
מי שלא יוכל כאןלגנוב עצם לעצמו
הו בידי בם בם
לעלום לא יראה פה את קצה זנבו
הו בידי בם בם
בם בו.

אסיים באימרה היומית:

"חברים אמיתיים קשה למצוא, קשה לעזוב, ובלתי אפשרי לשכוח"  ( ח.ש.ת )