כמו כל יום בשבוע, מתבצעת כתיבת הפוסט היומי לפני הזריחה, כאשר האור הטבעי נתחיל להסתנן אט אט במהלך הכתיבה לפינת העבודה.

לבקש משאלות ? לטפח חלומות ?

לפתח ציפיות.

הציפיות, היום , הן גדולות:

• להתקדם לטיוטת חוזה כזאת שהשד העסקי הניצב על כתף שמאל ינצנץ בעיניים בממזריות שוב - לא לדאוג, המלאך שעל כתף ימין מחובר עם ניטים והברגות...
• להתכונן ליום ההולדת מספר 40 של הקיפודה החל מחר - צריך לעשות משהו מיוחד למרות שבמשפחת ח.ש.ת ימי הולדת להורים לא היו אף פעם עניין - מה אתם אומרים ?
• להגיע לרופאת הילדים עם הגוזל ולקוות שהאסופת הצבעים האימפרסיוניסטיים המשתקפים מזווית עין הגוזל כרגע ילכו ויעלמו, וכי עברנו יומיים ראשונים ללא זיהום של האיזור הרגיש.
• לצפות כי האפרוח (המחונן ) יעבור בהצלחה מבחן במקצוע השנוא עליו , תנ"ך, לאחר שאתמול גילה מוטיבציה נמוכה ביותר להתכונן למבחן, אך בהסבירנו כי אם ברצונו להגיע לחטיבת ביניים איכותית ( בירושלמית - "לידה" ) יותר עדיף כי ישנה את הגישה...

מה שברור מכל הציפיות הללו, ויכול להוות חומר למחשבה עבור כל אחד, היא העובדה כי אתה חייב לעבוד עבודה קשה, רגעי שמחה וצער, עליות ומורדות, חיבוקים ודמעות - לא על מנת לפתח ציפיות, אלא גם לראות אותן מתגשמות בפועל...

זה המקום לברך את MAזונה  על ביקורת בלוג נפלאה שקיבלה, בצדק רב לדעתי - מחיאות כפיים סוערות לה...

אסיים באימרה היומית:

"יש לשפוט אדם לפי השאלות שלו, לא לפי התשובות שלו" (וולטיר )