שבוע חדש מתחיל.

מסיבת יום ההולדת אמש היתה אירוע כייפי, בעיקר לאפרוח והגוזל - לשם שינוי הייתי הפעם מעורב בצדדים הלוגיסטיים בלבד אך הצד הקולינארי היה באחריות הקיפודה, אשר עמלה על מזנון חלבי של מרקים, פשטידות וסלטים שכל המוזמנים - 25 איש כולל ילדים - גמרו עליהם את ההלל...

ההפתעה ?

לא המתנות לגוזל ולאפרוח, או גם לקיפודה - אלא "חמות ללא תקווה"

מאחר ואיננו ניידים כבעבר, דאגתי לצירוף החמות אשר היתה מורגלת בהסעות D2D מביתה לביתנו בעבר לאחי וארוסתו . עמידתה בזמנים, כך דווחו מקורות המקורבים לשעה 0700 , היתה כמעט מושלמת (חצי שעה המתנה כבר לא נחשבת ) וכדרכה הגיעה אלינו עם שלל שקיות (לא צריך לשמוח - לא אוכל עבורנו או מתנות לילדים אלא השמאטס המוכרים ...) ותיק נסיעה.

בלהט האירוע לא התרכזנו בכך מעבר להרמת גבה, אך כאשר התכונן אחי לחזור הכריזה החמות על השארותה בביתנו...

תיאום מראש ? התאמה לתוכניות שלנו ? דעתנו בנושא ? לא רלוונטי כנראה.

אני הרגשתי בכל אופן כיצד הלסת התחתונה שלי צונחת למקום הנמוך ביותר בעולם, כמו בסרט מצוייר...

לא הצלחנו להבין מדוע נשארה אצלנו, מאחר שכאמור , התקשורת איתה בעייתית ולא בגלל קשיי שפה...

בכל אופן, אאלץ כעת להעביר את היום לפחות, בו אין לי פגישות מתוכננות, בלוויית הענן האפור מוריד הגשם של הפנתר הורוד...

צפי לסיום ? GOD ONLY KNOWS ...

עכשיו , בכל אופן, יש תמריץ נוסף להתחיל לעבוד - אני מקווה שעם עוד כמה ליטושים חוזיים , גם זה יקרה בימים הקרובים...

אסיים באימרה היומית:

"אין דבר משחרר יותר מן השמחה, היא מוציאה לחפשי את מוחך ומשרה עליו שלווה" ( רבי נחמן מברסלב )