אתמול בשעה 1800 נחתם חוזה העבודה החדש שלי.

היום הינו יום האבטלה האחרון (מתוך חודש סה"כ) - ומחר אני חוזר לעבוד בתפקיד בכיר בעיר ללא הפסקה כבימים ימימה...

ההרגשה כמובן טובה מאד - סיפוק, שלמות עצמית, ידיעה ברורה שהדרך השיטתית והמסודרת שעקרונותיה הוצגו כאן במשך 3 חודשים, שנכתבו בהשראת הסרט "חומות של תקווה" , הוכיחה את עצמה כתמיד , סייעה גם לאחרים להתמודד עם קשיים קטנים וגדולים בחייהם והראתה כי בכל מקום ונסיבות אפשר לראות קרן שמש מפציעה...

שמחתי מאד לקבל את תגובותיכם אמש, בנושא העבודה ו"דלתות מסתובבות" כאחד - וכמובן, את התמיכה והפרגון לאורך זמן מחברי האחווה ומשקיפיה - לא אכנס כאן לשמות מאחר וכתמיד, התייחסויות אישיות מהלב ניתנות באופן אישי בבלוג זה או של החבר/ה.

האם אלו דברי סיכום המעידים על סופו של הבלוג ?

בוודאי שלא.

המקום הזה חשוב לי , כמו לאנשים רבים שהיכרתי בו - המילה "היכרתי" מביאה מושג חדש של חשיפה אמיתית מעין כמוה של אנשים בבלוגוספירה מדהימה - אני מניח כי בהחלטתי להכנס לנושא הבלוגים בצורה רצינית כ"כ  לא חזיתי תהליכים מדהימים

מסוג אלו שנרקמו כאן בפרק זמן כה קצר.

עם זאת, אני מניח כי יחולו שינויים טכניים כאלו ואחרים - הכתיבה לא תהיה יום-יומית על פי שעות הפתיחה של המרכול של "חומות של תקווה" - אבל מיכלית האנרגיה תעמוד תמיד לרשות כל אחד מהחברים האהובים - אם כי פרקי הזמן בין הנמלים יהיו כנראה ארוכים יותר...

מחבק אתכם באהבה...

אסיים באימרה היומית:

"אוהבך - מי שהולך עמך באמונה, ויועץ אותך לטוב, ובא עמך מצד שכלך, לא מצד תאוותך" ( רבי שלמה אבן גבירול )