בוקר יום שישי הגיע גם לבית ח.ש.ת , אך אבי המשפחה ממשיך עם התעוררות מוקדמת מאד, כאשר אפילו השמש לא חולמת עלות במזרח, התנים נשמעים בדרום ובמערב אין כל חדש...

עיתון "הארץ" נוחת בחבטה על מפתן הדירה...

קולות מחלקי העיתונים הדהורים על קטנועים חבוטים עם ארגזים גדולים ועמוסים מזמזמים וקורעים את השלווה...

מכוניות ראשונות מתניעות ונוסעות ברחובות השוממים...

הרוח שקטה, אף טיפת גשם לא ירדה...

איזו מין שלווה - ולא עושים שום דבר ?  אתם מרוויחים פוסט חדש ביום בו "המרכול של חומות של תקווה" עובד אמנם יום קצר, אך אינטנסיבי להפליא.

עם זאת, יום שישי הזה הינו שונה מעט, לא רק מן ההיבט של העבודה החדשה, אלא גם מבחינת בני המשפחה.

• הגוזל - מתחיל צהרון חדש ( נכון, זה קרה אתמול, אבל מה חשוב יותר מכך ? )
• האפרוח -  הולך פחות ברגל לביה"ס המרוחק יחסית, לאחר שאבא יכול להביאו כעת ברכב, אחרי שאמא נסעה בשלה...
• הקיפודה - יכולה לפנק עצמה במסג' אחרי הרבה זמן...
• ח.ש.ת - מתחיל את "יום הפאטמה" בכתיבת הפוסט היומי, כך שהכל בינתיים בסדר...

מעל ומעבר לכל - חוזרים לשגרה של סוף שבוע רגוע ונורמלי  למשפחה ולארצנו הקטנטונת: מתיחות בצפון והדרום, מתיחות במפרץ הפרסי, משברים קואליציונים, משברי מנהיגות...

מי היה מאמין אם הייתי כותב פוסט זה לפני 4 חודשים...

אסיים באימרה היומית:

"הכל נקבע מראש, ההתחלה וגם הקץ, יל ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם, הכל נקבע מראש לחרק ולכוכב. בני אנוש, ירקות ואבק כוכבים - כולם רוקדים לפי מנגינה מסתורית, הנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם" ( אלברט אינשטיין )