עוד סוף שבוע הגיע אל סף ביתנו.

כל העופות ( ע"פ רמה ) נמצאים כבר על הרגליים - התחיל בגוזל שנמצא על הרגליים כבר מ 0530 אם כי לא קולני כדרכו,

האפרוח שהתעורר מהסיור הרועש שעשה הגוזל בחדרו במנומנם, אני שניצלתי את הזמן למחשב והקיפודה ( לא עוף - אבל בהקשר...) שנגררה לתוך המהומה מתוך הפוך...

שבוע מעניין עבר על כוחותינו בעיר ללא הפסקה - המשך קידום פרוייקטים בעבודה ואישורם, דחיפת תקני כוח אדם והגדרות תפקיד לעובדי התחום, פעילויות שיווקיות והכנה לפעילות שיטתית ומסודרת, המשך פגישות עם בעלי תפקיד בחברה - ופגישה ראשונה עם המנכ"ל.

המנכ"ל הינו אדם ידוע בתחומו ומחוצה לו, אך בתהליך קבלתי לעבודה עברתי דרך שני סמנכל"ים אשר עדכנו אותו בפרטים ובחזון, הפכישה איתו נמשכה כמעט שעה, וראיתי בה פאנים שונים אשר נעלמו מעיניי כמתבונן מן הצד.

עוד כאשר התכוננתי לפגישה, אישית ומקצועית, הסתבר לי כי האיש אוהב מאד לקרוא חומר מקצועי בתחומים השונים ואף לצרף את הערותיו - ולכן, כבדרכה של בתיה עוזיאל המיתולוגית, "הכינותי מראש"  מאמר שכתבתי לאחד מפירסומי החברה, תוכנית עבודה  ואפיוני התפקיד והתחום - הכל בצורה ממצה ומסודרת.

השאלות שנשאלו והבקיאות הרבה שגילה המנכ"ל בנושאים השונים הצדיקו בעיניי את המוניטין הקיים שלו כאדם חושב, מנתח  ובעל חשיבה יוצאת דופן בכל תחום.לרוב השאלות היתה לי תשובה מוכנה, אך נשאלו גם שאלות אליהן הבטחתי לתת מענה בהמשך.

בסך הכל , התרשמתי לטובה - ונראה לי כי הרושם היה הדדי, כך גם מפידבקים שקיבלתי משני מקורות שונים לאחר הפגישה.

סוף השבוע כבר כאן, ולאחר "יום הפאטמה" והסידורים אנו מתכננים לצאת לטיול בצפון שיחתום את ימי הסתיואביב האחרונים לטיול משפחתי ופגישה עם החברים שלא באמצעות הטלפון או הדואל...

לסיום, אני מביא לכם מאמר של יקיר הכותב כבר שנים רבות, דורון רוזנבלום, ממוסף "הארץ" של השבת, אשר מציג בדרכו המחושבת , השנונה והעצובה את מצבה של המדינה, כמעט רטרו על שירה של להקת "תיסלם" - בכל מקרה,  מומלץ בחום !

שלוך. ג'יימס שלוך דורון רוזנבלום

הסוכן 007.3 (ה-3 התווסף בגלל טעות הקלדה במחשב, שכבר אין דרך לתקנה. סיפור ארוך) התייצב בפתח חדר המזכירות כשהוא מפגין את סימן ההיכר הקבוע שלו: ניסיון כושל לזרוק את כובעו אל הקולב. גם הפעם הכובע החטיא, פגע בתמונה שעל הקיר, הפיל ואזה מכוננית המסמכים, ובסוף התגלגל לאמצע החדר.

המזכירה הוותיקה והמיומנת, מניה פני, ידעה במי המדובר אפילו בלי להרים את ראשה מהמקלדת.

- "בוקר טוב, שלוך", אמרה, "איך היה במחלקת חקירת סוכנים?"

שלוך הימהם משהו וניסה לפלרטט אתה, אולם בעודו מחפש משהו שנון ושרמנטי לומר - כגון "אז מה קורה", או "מה העניינים" - נשמע לפתע חרחור לא ברור מן האינטרקום.

- "זה נו"ן", אמרה מניה, "הוא מחכה לך, 007.3".

כיוון שהזמזם והאינטרקום היו מקולקלים - תזכורת לפרשת הציוד המקולקל, הנמצאת בחקירה - שלוך פתח את הדלת בהדיפה ומצא עצמו מול שולחן העבודה הגדול של נו"ן. הבוס היה עסוק בניסיון להצית את מקטרתו, ללא הצלחה יתרה. עיני הפלדה שלו סקרו את הסוכן בדאגה מהולה בעגמומיות, עם קורט קטרקט.

- "איך היה בוועדת הבדיקה, 007.3?" התעניין נו"ן. לאחרונה - בגלל ריבוי התקלות והמעידות - זו היתה צורת הפתיחה המקובלת בשיחותיהם של אנשי הארגון. ולא רק הארגון הזה.

- "בסדר, בוס. הפרקליט שלי יעץ לי לשתוק בקשר לפאשלה ההיא".

- "איזו מהן?"

- "זאת עם הילדים והזקנה . ו... אם יורשה לי לשאול: איך היה אצלך, מול ועדת החקירה?"

נו"ן נאנח. "כרגיל. קיבלתי על עצמי את האחריות לתקלה החמורה ההיא".

- "ו...?"

- "וגיניתי את הכשלים החמורים בכל לשון של גינוי. גם הבעתי דאגה".

- "ו...?"

- "ואמרתי שמצטיירת תמונה עגומה. בכל זאת - עשרות הרוגי חינם. אמרתי שמדובר בפאשלה, בטעות ומחדל שאין להם שום הצדקה. עם זאת שיבחתי את האנשים, שעושים עבודה מצוינת. גם הוריתי להקים מיד ועדת בדיקה. שיטת חד"ק, אתה יודע - חלוץ, דיכטר וקראדי. כמובן, לא התנערתי כהוא-זה מאחריותי שלי. בהחלט נטלתי על עצמי את כל האחריות".

- "שזה אומר...? ואז?..."

- "ואז הלכתי למסעדה. חומוס פטריות, גיבץ', וצלעות כבש בתנור".

- "חשיבה טובה, בוס".

"אבל די לפטפט", התנער נו"ן, "אני רוצה שתתבונן בתיק הזה, 007.3", אמר והסיע לעבר שלוך קלסר עבה, שנשמט מקצה השולחן ומסמכיו התפזרו על השטיח.

- "פרשת האנס הנמלט?" ניסה שלוך לנחש, נאנק בהתכופפו לאסוף את המסמכים, "פרשת העד המורעל? מקרה רצח ראש הממשלה? פרשת נוזל פתיחת הסתימות שהוזרק לראש הממשלה האחר? פרשת בינת ג'בייל ומלחמת הכלים החלודים?"

נו"ן קם ממקומו באנחה, ראשו נחבט במדף שמעליו. "יותר גרוע מכל אלה, 007.3, יותר גרוע מכל אלה. מדובר אולי במשימה החשובה, הגורלית והמסוכנת ביותר שהוטלה על סוכן כלשהו. מדובר בהמון אחריות".

שלוך נדרך למשמע המלה. כרבים אחרים, המחשבה הראשונה שהבזיקה בראשו היתה להיוועץ בעורך דין טוב. אולי ליבאי. כן, ליבאי. ליבאי נשמע טוב.

נו"ן נעץ את מקטרתו בפיו, ניגש אל החלון שזגוגיתו סדוקה, והביט מבעדו מהורהר. "בזמן האחרון", פתח ואמר, "מתרחשות בארץ תופעות מוזרות, שאין להן הסבר מניח את הדעת. הפושעים המסוכנים ביותר, הזוכים כביכול לשמירה ההדוקה ביותר, מצליחים לברוח בנסיבות המוזרות ביותר; טילי יירוט שעלו מיליארדים אינם מצליחים ליירט את הפשוטות שברקטות, כאשר עיקר החשש הוא מהיום שבו יופעלו ויכזיבו; טנקים שנחשבים לטובים ביותר בעולם, לפחות מבחינת הגנת הצוותים - מתלקחים כלפידים מול הטילים הנפוצים ביותר; קצינים שנחשבים למוצלחים ביותר, מתגלים כאחראים לפאשלות המטופשות ביותר; טיפולים רפואיים, שנחשבים לשגרתיים, הופכים את האישים המוגנים והחשובים ביותר בארץ לצמחים חסרי אונים, בדיוק בעיתוי המזיק והחשוד ביותר; הפוליטיקאים הממולחים ביותר מביסים את עצמם בשל השטות האלמנטרית ביותר; שום מבצע צבאי אינו מצליח, 007.3, כל צעד מדיני נכשל, אפילו פעולות השיטור הפשוטות ביותר נופלות על הפנים... ואלפי דוגמאות אחרות אינן חסרות".

נו"ן ניסה להצית את מקטרתו, אולם האש חרכה את אצבעותיו וגרמה לו לשמוט את המצית. "אני רוצה לדעת מדוע כל מה שעלול להשתבש - תמיד משתבש", אמר ברוגז. "מדוע מזה שלושים שנה לפחות - תמיד הפרוסה נופלת לנו עם החמאה למטה. האם ייתכן שזה מקרי? צירוף מקרים כזה של שלומיאליות, רשלנות, שלוכיות, ומזל רע? זה מוזר, ויותר ממוזר. למעשה זו אחת התעלומות הגדולות ביותר של ימינו".

- "ייתכן שזהו ג'וב פנימי? חפרפרת בצמרת?"

נו"ן גיחך. "הלוואי! לפחות אז היינו מתנחמים שנשאר בתוכנו עוד קצת תחכום, אם גם חתרני... לא, שלוך. מדובר כנראה בגורם חיצוני למערכת - יישות בעלת אינטליגנציה ואמביציה שטרם נתקלנו בשכמותה, ארגון שעולה בתחכומו ובחיונותו על ספקטרה, סמארש, הק-ג-ב וד"ר נו ביחד".

- "נסראללה?" ניסה שלוך לנחש, "מבקר המדינה? החשב הכללי?"

- "לא. מדובר בשלומפראי - ראשי תיבות של 'שיבוש ללא ודאות מי פישל - רק אלוהים יודע'. אנחנו לא יודעים איך הארגון הזה פועל: האם הוא מקרין מלב ים גלים אלקטרומגנטיים הגורמים לכל להשתבש? או משגר בעזרת מראה קעורה ענקית, המרכזת התפרצויות בשמש, קרניים הממיסות את תאי המוח?..."

נו"ן המשיך: "עליך להבין, 007.3: תוצאות סקרים עולמיים מראים שישראל הידרדרה והפכה למדינה שהיא גם השנואה וגם הלא אטרקטיווית ביותר בעולם. זוכר את אודג'וב מפרשת גולדפינגר? זה שהתחשמל בגלל כובע הברזל החיסולי-ממוקד שלו? זוכר את 'מלתעות', ששיניו נדבקו למגנט ענק? את גולדפינגר עצמו, שנשאב החוצה ממטוס? זה מה שקרה לכולנו, כמדינה. מגיבור-העל המוסרי, הכל-יכול ורב התושייה - הפכנו לגיבור המשנה שבסרט: ולא סתם, אלא זה הגרוטסקי - מי שהוא גם הנבל וגם השלומיאל, עם הסוף הרע הקבוע".

- "אני רוצה שאתה תבדוק זאת, שלוך", סיים נו"ן, "מי עומד מאחורי קשר השלימזליזם, השלומפראי, הברדקיזם!"... נו"ן התיישב בכבדות במקום שבו - כך היה משוכנע - עמד כסאו.

לאחר השיחה עם נו"ן עבר שלוך דרך המעבדה של קו"ף הזקן ממחלקת הגאדג'טים, משתאה מהפטנטים החדשים שנוספו: מכנסיים דו-שכבתיים ההופכים כהרף עין מדקרון חום - לג'ינס, לצורך הטעיה במרדף; מזוודה מלאה ברובלים, ההופכת לתיבת קלפי; משקפי שמש המשדרים זחיחות; עטים נובעים ההופכים לחרב פיפיות; מלכודת בדמות לשון מתגלגלת וחודרנית, המסבכת את בעליה ללא תקנה; מסכה של מפכ"ל משטרתי בדמות השחקן לואי דה-פינס; שפם גדול, המסוגל להעלים מתחתיו גוף פוליטי שלם; פצצות חכמות הפוגעות רק ב"לא מעורבים"; כרס גדולה לטיפול באיומים אסטרטגיים; טילי "פטריוט" המוסעים ממקום למקום לצורכי אחיזת עיניים ו"תחושת ביטחון"; כיסא מפלט, המעיף ראשי ממשלה באמצע קדנציה; מיקרופונים הניתנים להשתקה בשלט רחוק; יריעות ניילון המגנות מפני טילים, ועוד ועוד.

- "ומה זה?" תהה שלוך - שולח אצבעו לכיוון מזוודה פתוחה, שבתוכה מנגנון מסובך עם כפתור אדום גדול, ומעליו הכתובת: "אזהרה!!! נשק יום הדין!!! תמות נפשי עם פלישתים!!!! שמע ישראל!!!!! לא לגעת בלי אישור מעוזי ארד והמרכז הבינתחומי!!!!".

קו"ף החוויר כסיד: "זה... לא!... לא לגעת!!...". אבל היה מאוחר מדי. שלוך לחץ על הכפתור.

שום דבר לא קרה, מלבד "קליק" חרישי.

מתברר שתאריך התפוגה של המנגנון הגיע ב-11 בפברואר 1986, כפי שקבעה לימים ועדת בדיקה בראשות השופט וינוגרד. ומזל שכך. אחרת היה צריך להקים ועדת חקירה בראשות אהרן ברק.

אסיים באימרה ( כבר לא יומית אמנם, אבל בעצם, מי סופר ? )

"אני מאמין גדול במזל. ככל שאני עובד קשה יותר, יש לי יותר ממנו" (תומאס ג'פרסון )