כותב פוסט בשעה מאד לא שגרתית - 1130 ...

הסיבה היא כי הגוזל חולה - והתחלקתי עם הקיפודה ביום העבודה: חצי היום הראשון עבר עליי, כפי שתוכנן, בפגישות בירושלים

 ובמקום חצי היום השני, דחיתי את הפגישות לשבוע הבא והחלפתי את הקיפודה שהלכה לחצי יום עבודה בעצמה.

סיטואציה שגרתית כזאת, שקורה מדי פעם בכל משפחה ומשפחה, מקדמת אצלנו מצבים כאלו - גם בעבר השתדלנו לחלק את

ימי ההעדרות שלנו עקב מחלת ילד ביננו כך שגם אני נושא בעול בצורה כלשהי.

הסיבה לכך כי גם הקיפודה נמצאת במקום עבודה שחשוב לה לשמרו - וברור כי גם המקרה שלי הנוגע לשוק העבודה, חיזק את דעתה בנושא, כי חשוב להשקיע במקום העבודה - והתוספת שלי לנושא היא גיבוי שלה לפעמים, וכן לדאוג כי המעסיק יהיה מיודע למאמצים ההדדיים שאנו עושים.

מצד שני, ישנם לא מעט חברים ומכרים שבסיטואציה מעין זאת מתייצבים הסבא והסבתא , כאילו היו בכוננות צהלי"ת של 1 שעה, ולוקחים פיקוד על הילד החולה, וניתן פתרון הפלא הן ברמה של הילד והן ברמת שוק העבודה. אודה על האמת: בכל פעם שאני שומע על מקרים כאלו, אני מתקנא בסוג העזרה הזאת, אך בהיותי מטופל ב"חמות ללא תקווה" ובהוריי עם בעיות בריאות מסוגים שונים, אין לי אלא לסמוך במצבים כאלו על עצמי - ומאידך דואג לציין לנעזר בשירותים כאלו עד כמה יש להעריך את הסיוע הזה, הנתפס בעיניו בד"כ כטבעי ומובן מאליו.

אני חושב שחשוב להשען על יכולותייך ומודה כי ההשענות הזאת יש לה מחיר גבוה - ויכול לראות גם מספר דוגמאות של מכרים אשר נשענו על הוריהם עד אשר חלו האחרונים או נפטרו , דבר שגרם לשבר גדול שעקב הנסיבות היתה עוצמתו בלתי נתפסת.

כל אחד ואחת מכם, אשר קיימת לו האפשרות של השענות על עזרת ההורים - מוזמן לשקול את תקפותה לאור הגיגים אלו...

בעבודה כל מתנהל כשורה, והתהליכים מתקדמים כך שאני מרגיש שלם עם עצמי להיות חצי יום בבית - מה גם שבשתי הפגישות שקיימתי בפועל טמון פוטנציאל פיתוח גדול מאד עבור התחום המתהווה שלי, כך שחצי יום השטח שלי היה מוצלח מאד מבחינתי.

מרגיש את החוסר החלקי בחיי הנובע מהתמעטות הקשר עם חברי אחוות הטבעת ומשקיפיה, אך יודע כי חיי התמלאו כבעבר בנושאים חשובים אחרים וכי התדירות איננה קשורה לטיב הקשר שנוצר כאן, לרבות בין אנשים רבים אחרים כאן - ואני שמח להיות כאן, איתכם, ולמלא , כבעבר, את ליבכם בשמחה ואופטימיות ללא פשרות... 

אסיים באימרת היום:

"בני אדם מאבדים את בריאותם כדי להשיג את כספם ואז מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם, בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את העבר וכך חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד, ובו בזמן שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו - הם מתים כאילו מעולם לא חיו" ( קונפוציוס )