בכל פעם שאני מבקר באיזור הכותל המערבי והר הבית, אני נוהג להשקיף מאיזור הרובע היהודי על המתחם אותו אני נוהג לכנות "קצה הפתיל הרועם של חבית חומר הנפץ".
מנקודת המבט מהרובע היהודי, מרחבת הכותל המערבי ואפילו ממנהרות הכותל, נראה המקום כל כך שלו, פסטוראלי ואידילי, אך מבטי כולם מבשרים על כך כי מדובר בשקט על תנאי, וחומות של תקווה ( בפירושן המילולי ) אין שם, ולו במעט.
אין לי כל ספק כי מדובר במלחמת דתית טהורה, והמאבק על בניית מעלה המוגרבים מחדש מנוצל לצרכים פוליטיים בלבד כאשר הספינים בהם משתמש הצד המוסלמי יכולים לשמש מושא לחיקוי בכל קמפיין פירסומי חדש - אין ספק כי מדובר ברייטינג של החודש, לפחות.
בכל פעם שאני מבקר באיזור, פעמיים בשנה בד"כ, אני תוהה מה יקרה כאשר האדים העשנים העולים מקצה הפתיל המתואר יהפכו ללהבה קטנה אשר אף אחד לא יוכל לכבותה, ויגיע פיצוץ מגה - גרעיני.
מנקודת המבט מהרובע היהודי אני מסתכל על הסטטוס קוו הקיים בשטח, ומתפלל, כאדם חילוני, שהפיצוץ הזה לא יגיע.
על הסוגיה הזאת, אני מביא לכם מאמר מעיתון "הארץ" של אתמול המביא , לטעמי, את פשר ההתנהגות הערבית בנושא.
על שקרים וחפירות - נדב שרגאי
הוגי התוכנית לבניית גשר המוגרבים עשויים לגלות בקרוב, שהמסע המוסלמי ההיסטרי, המשולל כל בסיס עובדתי, "להצלת אל-אקצה הנתון בסכנה", הוא הצרה הקטנה שלהם. קיצורי דרך תכנוניים, כך מתברר, עולים לפעמים ביוקר ועלולים דווקא להאריכה.
את התוכנית לבניית גשר המוגרבים החדש ראוי היה להציג באופן מסודר לפני הציבור, במסגרת תוכנית בניין עיר מפורטת, המאפשרת הגשת התנגדויות ותיקונים. כך קובע החוק. כך גם מחייב ההיגיון. אחרי הכל, מדובר בשינוי נוף משמעותי ושנוי במחלוקת, בתוך מרקם שאין שני לו, מול הר הבית וכתליו. וגם מי שמצדד בתוכנית מגדיר אותה כרע במיעוטו. ברור אמנם לחלוטין, שהתוכנית לא היתה באה לעולם אלמלא קרסה סוללת המוגרבים, אבל לא ברור, למשל, אם הושקעו די מחשבה ויצירתיות באפשרות של שיקום הסוללה הישנה.
דבר אחד טוב בכל זאת קרה. תוכנית גשר המוגרבים חושפת עתה לפני הציבור הישראלי את דיוקנה המלא של ההכחשה המוסלמית הגדולה, הכחשת הזיקה היהודית לירושלים, להר הבית ולמקדש. הד"ר יצחק רייטר אמנם פרש את היריעה כולה במחקרו "מירושלים למכה וחזרה" - ספר חובה למי שמבקש לרדת אל שורשי ההתנהלות המוסלמית, גם בפרשת גשר המוגרבים - אבל דבריו נותרו למרבה הצער בגדר מחקר אקדמי ולא עוררו תגובה הסברתית ראויה מצד ישראל. עכשיו זוכה הציבור להמחשה חיה נוספת.
מי יודע למשל, שמסגד אל-אקצה, שעל פי המחקר המודרני הוקם לפני כ-1,400 שנה, מתואר עתה כמסגד שהוקם עם בריאת העולם, בתקופת האדם הראשון, או בימי אברהם? שיותר ויותר אקדמאים ואנשי דת מוסלמים טוענים כיום שמסגד אל-אקצה היה קיים עוד לפני ישו ומשה, ושלמעשה האיסלאם קדם ליהדות בירושלים?
אלפי פסקים, פרסומים ומקורות מכחישים כיום את הזיקה היהודית לירושלים ולקודשיה. לא פעם נטען שם שהמקדש בכלל לא היה קיים בירושלים, אלא ניצב בשכם, או בתימן. פתווא באתר האינטרנט של הוואקף בירושלים גורסת ששלמה והורדוס כלל לא בנו את המקדש, אלא רק שיפצו מבנה שהיה קיים קודם לכן מימי האדם הראשון. המקדש מוגדר כיום בפי מוסלמים רבים כ"פשע הזיוף הגדול בהיסטוריה", ורבים מאנשי ההלכה המוסלמית מצמידים למלה אל-היכל (המקדש) את המלה אל-מזעום, שפירושה המילולי הוא "הנטען" או "המתיימר".
באתר האינטרנט של התנועה האיסלאמית הדרומית מסתמך לכאורה מוחמד חלאיקה על ארכיאולוגים ישראלים, בקובעו כי אין כל זכר למקדש היהודים, ומעוות כתבים של הארכיאולוגים הללו, שדווקא סיפקו במחקריהם ממצאים התומכים במקורות המקראיים בנוגע למקדש. הנוכחות היהודית בירושלים מתוארת על ידי אנשי הדת המוסלמית כקצרת ימים, מציגה את הכותל המערבי כאתר מוסלמי שהזיקה היהודית אליו הומצאה רק במאות ה-19 וה-20 לצרכים פוליטיים ומבקשת להפריך את מרכזיותה של ירושלים ביהדות. מעל לכל מדגישים כיום המוסלמים את "בכורתו ועליונו של האיסלאם על היהדות שמטמאת את מוסלמיותה של העיר".
אנשי הדת המוסלמים, בגיבוי אקדמי לפחות חלקי, משכתבים למעשה כיום את ההיסטוריה של ירושלים ומטמיעים בשיח האיסלאמי והפלשתיני מהות ומינוח חדשים, שאפילו על פי כתבי ההיסטוריונים הידועים באיסלאם כמו אל-מקדסי (שחי במאה ה-11) הם קשקוש מוחלט. בשנים האחרונות חודר המינוח החדש גם אל השיח של הדרגים הפוליטיים. בקמפ-דייוויד 2000 שמעו זאת אהוד ברק, שלמה בן-עמי וחברי המשלחת הישראלית במו אוזניהם מפי יאסר ערפאת וחברי משלחתו.
על רקע זה נקל להבין מדוע המוסלמים חוששים כל כך מחפירות ארכיאולוגיות, לא רק בהר הבית גופו, אלא גם מסביב לו, אף על פי שהן חושפות גם את עברה המוסלמי של ירושלים. החפירות האלה מסוכנות - לא מכיוון שהן מערערות את יסודות אל-אקצה, אלא מכיוון שהן מערערות את מסכת השקרים שלפיה ליהודים אין כל קשר ממשי לעיר הזאת ולקודשיה
אסיים באימרה היומית:
"עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות!" ( הבעל שם טוב )