בזמן האחרון מתגלית לנו , מתחת לכסות עבה של שומן, זוהמה וליכלוך - ארץ ישראל אחרת.

לא צריך להתחיל לחגוג , כי התהליך שעברה הארץ המקסימה והבתולית הזאת, מאז נוסדה בדם, אש ותמרות עשן עד לרגע בו התפשט בה סיאוב מרומז הינו כמעט בלתי הפיך, עד כדי כך שהמנקים הפוטנציאליים ברובם לא התחילו בתהליך הניקוי במקרה הטוב, והוסיפו לו שכבות חדשות ועבות במקרה הרע, שהיה גם הנפוץ ביותר.

אני מתכוון בדבריי אלו בעיקר לשחיתות השלטונית שפשתה בארץ, על כל מרכיביה , ועל היאוש וההשלמה שהפכו מנת חלקם של אזרחים רבים, מאחר ובכל מקרה לא יבוא השינוי מכיוון זה או אחר של הרשויות - המחוקקת, המבצעת או אף השופטת.

חסרה לכולנו, לטעמי, תקווה חדשה במקום הלמוד קרבות הזה, ויש לי תחושה כי תהליך ההתפקחות שלנו התחיל.

• מלחמה שהחזירה אותנו, מבחינות מסויימות, לגודל אמיתי, חשפה את בעיותינו האמיתיות בהנהגה ובפיקוד הצבאיללא בושה, ויחד עם זאת הציגה גבורה ניצחת ולוחמים ללא חת.
• תרבות "יהיה בסדר" ו"סמוך"פושטות את הרגל מול ציבור עקשן ועינייני הדורש בקרת ביצוע ודיווח כאשר תירוצים אינם מתקבלים עוד בקריצה או כדבר לגיטימי.
• "פרות קדושות" נשחטות ללא הרף, ללא אבחנה - כאשר מנהלי הרפתות שלהן נדרשים לתת את הדין על אחזקתן בתנאים המופלגים - החל ממנכליי"ם בשירות הציבורי, דרך חברי כנסת, שרים , ראשי ממשלה ואפילו נשיא  - ואפרופו פרות קדושות, גם האחיזה בקרנות המזבח עליהן תועלנה בסופו של דבר נעשה דבר על גבול הבלתי אפשרי..
• המילה "אחריות" איננה עוד מס שפתיים , אלא אבן ריחיים שמשקלה מתחיל להתבהר ככל שעוברים הימים - מרמטכ"ל פורש, דרך פרסום עתידי של ועדת זיילר וועדת וינוגרד. בין המילה "אחריות" למילה "אשמה" עוד רבה הדרך, אולם כולנו כבר מאסנו בקישור הפוליטי הציני שנעשה בעבר ולא מחפשים אותו עוד.
• "ביקורת" הפכה מילה מהלכת אימים על ציבור גדל והולך של נהנתנים ומיוחסים מכל הקשתות החברתיות והפכה להיות כלי לגיטימי היום במלחמה כנגד הסטנדרט של אמש.

אינני טוען כי התהליך שהתחיל לרקום עור וגידים הינו מסיבי - ולבטח אינו עדיין מאוזן עדיין בצורה טובה כפי שהייתי רוצה לקוות, אולם התהליך שיקרב אותנו לפתרון הסכנה האמיתית הניצבת לפיתחנו, הלכידות הפנימית המופרת השכם וערב בחיידקים האלימים שתוארו לעיל, החל.

אני קורא לכל אחד מאיתנו, לתמוך בתהליך הזה - לא עוד שתיקה, הפסקת ההשלמה, סוף ההבלגה ותחילת הביטוי העצמי כפי שטבע הלל הזקן - "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך - זאת התורה כולה".

ואתם, שם למעלה, באשר תהיו - הן בפוליטיקה, הן בעסקים, בחברה,ובביטחון - אנחנו לימינכם, מפרגנים, תומכים - אך לא נלך עוד אחריכם ללא לשאול שאלות, לדרוש הסברים - ולקבל אותם - באיכות ובמהירות.

יתכן כי לאחר השנים הרבות בה כוסתה המדינה בשכבות שתוארו לעיל, השתנה גם המרקם הבסיסי שלה, ושוב לא תחזור למה שהיתה פעם - דבר שנראה לי סביר והגיוני , אולם הטוב באנשי הארץ הזאת עם כל הביקורת המוצגת כאן, אותו אני רואה ביום יום ברחבי אנשי הארץ המופלאים האלו, מסייע לי בקבלת ההנחה כי גם המרקם האחר הזה יבדיל אותנו מאומות אחרות.

ומי יתן, ויבוא לציון גואל...

אסיים באימרת היום:

"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" ( לואיס ברנדייס )