מחפש חיות בג'ונגל ?

הג'ונגל, למי שלא יודע , נמצא בסמוך מאד למדינה, ברצועת עזה רבתי, ובו הלהקה השליטה ( חמאס )  מבצעת כרגע טיהור של השותפה הבכירה הקודמת לשלטון ולהנהגה.

סצינות שכאילו נלקחו מעיראק ואפגניסטאן מחד ומהסרט "מלך האריות" מאידך , משודרות מהשטח כאילו מדובר בטריטוריה רחוקה והזוייה שאיננה נוגעת לנו כלל - לי , בכל אופן, ברור כי מחשבה כזאת היא טעות אסטרטגית.

ראשית, בהמשך לכשלון במלחמת לבנון השניה ולהעמקת הפעילות האיסלאמית הקיצונית, נוצרה לראשונה מדינת חמאס בשטח מצומצם אמנם, אך לדעתי , לראשונה במזה"ת - ההישגים שרצו האחים המוסלמים במצרים, לבנון, עיראק וסוריה - קורים לראשונה כאן, מטווח זריקת אבן מגבולנו.

שנית, האנומליה שאוחזת בנו בכלל ובשלטון המרכזי בפרט, מעמעמת את השינוי האסטרטגי שנוצר - למעשה, נראה כי הרשות הפלסטינית נחצתה לשתי מדינות עויינות, בין עצמן ובינם לביננו, וכל מי שסבור כי הסכסוך בינן טוב לאינטרס שלנו, צודק במקרה הטוב לטווח הקצר.

שלישית, צה"ל אינו נוקט עדיין, וספק באם יכול בכלל, בנסיבות הפוליטיטת הקיימות, לפעול בצורה מעבר לסימלית באיזור.

רביעית, מתחת לאפנו מתחיל טבח של פלסטינאים בסגנון קמבודיה/עיראק/סומליה/צ'אד - ושוב, מי שחושב שהמצב דנן טוב ליהודים, ראה את ההתייחסות בסעיף השני.

חמישית ואחרונה - לכל מי שקרא במוסף "הארץ"  בשבוע שעבר את הראיון המדהים בכנותו עם אברהם בורג המביע דעות נחרצות ושונות מהזרם המרכזי, דבר שקומם עליו מאות ואלפי אנשים בישראל - באם אינכם רוצים שהכשלון המהדהד עליו מדבר אברום עם ארי שביט אכן יתממש, אל תתייחסו בשיוויון נפש וגם בשמחה לאיד למה שמתרחש כאן, מתחת לאף, ויכול בקלות להקרין על הגדה המערבית ואף על ישראל בגבולות הקו הירוק, בקרוב מאד.

בחרתי לסיים במאמרו של יקיר הבלוג, דורון רוזנבלום, שממחיש פעם אחר פעם את מילותיו של מאיר אריאל - "כמו שצחקנו אז - לא בכינו שנים..."

זה ג'ונגל שם בחוץ - דורון רוזנבלום

 הגדרתו-משכבר של אהוד ברק, שישראל היא "וילה בג'ונגל", מעולם לא נראתה קולעת יותר מאשר בשבוע שבו האיש עצמו חזר באורח פלא כמעט אל ראשות מפלגת העבודה, וכנראה לתפקיד שר הביטחון.

 ואמנם, בשבוע זה, יותר מאי-פעם, נראו האירועים הפנים-פוליטיים משני צדי הקו הירוק כמתרחשים בשני עולמות שונים: בישראל היו תהליכים פוליטיים חשובים כמו בחירת נשיא, בחירות פנימיות והדחת ראש מפלגה לפי כללים, חוקים ומסורת, לא בלי גינוני חן, הומור ורוח ספורטיווית. אם נזקקנו לכך, שוב הופגנו בגרותה הפוליטית של ישראל וחוסנה הדמוקרטי ויכולתה להתנהל גם במשברים כמכונה משומנת ומתורגלת.

 ובינתיים, מעבר לגבול, יישבו הפלשתינאים את המחלוקות הפוליטיות הפנימיות שלהם בסגנונם המוכר, אך המדהים תמיד מחדש בפראותו: אלימות לשמה, רציחות חסרות הבחנה, ירי המוני לתוך ציבור אזרחים מפגיני שלום, הריגת פצועים בבתי חולים, השלכת יריבים מחלונות ושאר גילויי אכזריות כלפי אחיהם, שכמעט מאפילים אפילו על רקורד טרור הדמים שלהם כלפי ישראלים.

הפעם קשה להאשים את "הכיבוש" - לא ישירות לפחות. אולי להיפך: אם האירועים האחרונים הוכיחו משהו, הרי זה את כשרונם של הפלשתינאים להפוך גם את חייהם שלהם, אם רק משאירים אותם לנפשם, לסוג של גיהנום שטוף דמים, ודווקא בשטחים שישראל יצאה מהם וניערה את חוצנה מהם.

נכון, גם את ישראל אפשר להאשים, ובעיקר את חכמי "צריבת התודעה" שלנו: החנקנו את השטחים, ייאשנו את תושביהם מכל תקווה, החלשנו בשיטתיות את כל המנגנונים הפלשתיניים המתונים יחסית, ועוד ועוד. אך יש לזכור, שגם "חיזוקם" של אותם "גורמים מתונים" התבסס בסופו של דבר על הציפייה, שהם יפעלו נגד מתנגדיהם באותן שיטות ברוטליות עצמן - "בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'", כלשונו של יצחק רבין.

משמע, הברוטליות הפלשתינית שוקללה גם אל תוך הוורודות והיוניות שבציפיותינו (עם ההפתעה הרגילה מכך, שב"סזון הפלשתיני" מנצחים הקיצונים דווקא). אבל את המוניטין האלימים, הכאוטיים והכנופייתיים שלהם קנו להם הפלשתינאים ביושר, ועמם את ההתייאשות החוזרת ונשנית של שוחרי שלום רבים בישראל: אם זוהי "המדינה שבדרך" - אפשר רק לדמיין בהצטמררות איך תיראה המדינה הפלשתינית עצמה.

זהו, לפחות, הלוך הרוח הנואש, הפטליסטי, המהמר בעיוורון על כל בדל תקווה משומשת, שעמד ברקע בחירתו המחודשת של ברק לראשות מפלגת העבודה. "מר ביטחון" החדש-הישן הוא איש בלא תוכנית, בלא הבטחה ובלא חזון, שנבחר כמעט בלא מלים כדי לטפל בסיטואציה שאותה הוא מיטיב בעיקר להגדיר: ישראל באזור היא "וילה בג'ונגל".

 אך מה זה אומר בעצם? מה יכולים אנו להסיק מכך או לקוות ביחס לעתידה ודרכי הישרדותה?

 נקודת מוצא זו, שאנו מוקפים בג'ונגל כאוטי, אינה חדשה, וגם המסקנות המעשיות הנובעות מכך כבר נוסו ומוצו: הצטיידנו במאצ'טות וניסינו לאלף בינה את חיות היער, ניסינו לברא שטחים עד שהגענו לתעלת סואץ ולנהר הירדן, ניסינו להבין את חוקי הג'ונגל ונואשנו. אחר כך, כשהג'ונגל צמח מתחת לרגלינו ולפת אותנו בשורשיו, נסוגנו חד צדדית אל חצר הווילה וניסינו להקיף אותה בחומה אדירה. בלי תחזוקה נאותה, יום יומית, ייתכן שאניצי הכאוס יבקעו גם מתחת לרצפה ואל תוך הסלון.

האם יש תוכנית פעולה אחרת, או תוכנית כלשהי, לברק או לבנימין נתניהו - שני המועמדים הריאליים הבאים, הממוחזרים, לראשות הממשלה? מה הם בעצם מציעים? מה הם אומרים? ואולי, בהיות השניים בעלי רקע נדל"ני ידוע - האחד בעל וילה, השני בעל דירת יוקרה במגדל - יותר מאשר מבשרי בשורה הם מגלמים מעין משאת-נפש לאומית: לחיות טוב זו הנקמה הטובה ביותר; ואם כבר חיים בג'ונגל - אז תשתדלו לגור בווילה, אה? כלומר, מי שיכול.

אסיים באימרת היום:

"האדם הוא הנורא שבחיות הטרף, ובאמת הוא חיית הטרף היחידה שטורפת באופן שיטתי את בני-מינה" ( ויליאם ג'יימס )