בכל יום חמישי בערב, אני מתלבט , ביני לבין עצמי, מה יהיה הנושא של הפוסט השבועי.

הפעם החלטתי לכתוב על דבר שנוגע לכולנו, ולמעשהף הרבה מחוץ לגבולות ישרא - תרומת איברים.

בישראל ממתינים להשתלה כלשהי ( לב/ ריאה / כליה / כבד / קרנית הן השכיחות - לאו דווקא בסדר החשיבות ו/או הסיכון )

1,000 איש בכל נקודת זמן. מספר זה גדל בצורה טבעית בכ - 5% לשנה, כאשר מקורות הסיוע לביצוע ההשתלות נסמך על חוק בריאות ממלכתי ( הנותן סיוע לכ 5% מהנזקקים סטטיסטית ) וחברות הביטוח הפרטיות ( הנותנות סיוע למי שמשלם בד"כ  כל עוד לא מדובר בתרומה "שחורה" )

מחיר השתלה, כולל ההוצאות הנלוות , יכול להגיע במקרים הפשוטים לכמה עשרות אלפי שקלים, ובמקרים המורכבים מעל למליון דולר , כאשר ככל שתהליך ההשתלה מורכב יותר, כך גדל גם הסיכון וגם גדל הסיכוי להשתלה חוזרת.

כתוצאה מכל הגורמים הללו, יקבלו את התרומה במקרה הצורך רק כ 20% מהנזקקים לה, 80% לא יקבלו אותה - אם כתוצאה ממוות או התדרדרות במצב הנזקק עד שגופו לא יעמוד בתהליך ההשתלה - ואליהם מצטרפים כאמור 5% כל שנה.

מה אפשר לעשות ?

עמותת א.ד.י חרתה על דגלה להעלות את אחוז הישראלים המסכימים לתרומת איברים מגופם במקרה מוות חו"ח  ( כ 5% ) לרמה המקובלת בעולם ( כ 20% ) -ועושה זאת בשת"פ עם המרכז הלאומי להשתלות, כאשר הכוונה היא שכל אזרח ישראלי יחזיק בכרטיס תורם.

אני, אישית, מכיר את הלבטים הרבים, הרציונליים לצד הרגשיים, באם להחזיק כרטיס תורם שכזה - ולפני כשנתיים החלטתי, כפי שאני מעביר את המסר בחייים - JUST DO IT - ואני מחזיק מאז את הכרטיס האמור בארנקי , לכל מקרה.

נכון, הדרך עוד ארוכה מאד, ואולי יש לחוקק חוק כי מי שמסכים לתרום איברים יקבל עדיפות במקרה שהוא עצמו יזדקק לתרומת איברים בעצמו...

בינתיים, אם הפוסט הזה יביא עוד אחד או אחת מששת קוראיי לעשות את הצעד הקשה אך חשוב זה - נוכל להביט אל הראי בסיפוק...

מצטרפים ?

טסיים באימרת היום:

"מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו" ( איתא בסנהדרין )