אורלי היקרה.

מאז הופעת, לפתע פתאום, לפני כחצי שנה בישרא ואחוות הטבעת שלנו, מילא אור יקרות את חיינו.

כמעט מדי יום, אחרע חצות הליל, הייתי מחכה לקרוא את הפוסט הקצר בד"כ, המנוסח בקפידה, עם המילים הנוגעות היישר בנשמה...

עד מהרה נקשרה נפשי, וגם נפשם של חברי אחוות הטבעת ובלוגרים נוספים בדמותך יוצאת הדופן, שלמרות התמודדות קשה עם המחלה הנוראה, שמרה על נפש מזוככת ואופטימית, חוש הומור ציני קמעה, ומעבר לכל , אור ויופי פנימי שאין שניים להם - למעשה , כולנו כאן הוארנו מאורך...

התקשורת ביננו התקיימה אמנם רק דרך הבלוגים של כל אחד מאיתנו, וגם דרך קריאת בלוגים אחרים בהם נפגשנו כמגיבים, וגילינו, אינני זוכר אפילו כיצד, כי בני ובתך אמורים היו להתחיל ללמוד באותה חטיבת ביניים בירושלים. סיכמנו כבר לשתות כוס תה ביחד בביה"ס , אך כשהגיעה אסיפת ההורים לא יכלת ללכת ובדיעבד הבנתי כי שלחת את בעלך לאסיפה.

הבינותי כי על מנת לזכות בטיפול מיוחד באיזור עמק יזרעאל, כנראה בביה"ח "העמק" בעפולה, נאלצת את ומשפחתך להעתיק את מקום מגוריכם עוד לפני תחילת שנה"ל תשס"ח לאחד הישובים באיזור בית החולים, ועזבת את עיר הקודש אותה , אולי כירושלמי בנשמתי כמוך, יכולתי להבין עד כמה קשה היתה העזיבה עבורך, למרות השינוי המבורך באווירה ובסביבה.

ב24.9.2007 כמדומני, קצת אחרי חצות, כאשר המתנתי כהרגלי לקרוא את הפוסט היומי שלך, ראיתי את אחד הפוסטים היפים והנוגעים ואולי גם קורעי הלב שקראתי אי פעם אצלך - ובכלל...

הפוסט נגע במהות החיים, בזכרון שלנו ושלך, ברגשות עמוקים של שמחה ועצב חבוקים גם יחד בלי יכולת הפרדות, ונראה לי כי בשיא השיאים מבחינתי של כתיבתך ממנה קיבלתי כל כך הרבה, את נפרדת ממני ומאיתנו , מעין תחושה של אבן על הלב שקשה לי להסביר אותה כשהטקסט המופלא אינו לנגד עיניי, אך גרם לי , שלא כהרגלי, לקרוא לאשתי שתקרא גם היא את היצירה הנפלאה לנבל ודימעה...

אחרי יומיים , נעלם בלוגך מישרא כאילו לא היה קיים מעולם...

אורלי היקרה שלי...

אני מקווה שתקראי את הפוסט הזה, שנכתב לך באהבה רבה לה אני מניח שותפים רבים מחברי הטבעת וישרא בכלל, שראו כמה יופייך מדהים מבלי לראותך ולו פעם אחת, שהעריכו את עוז רוחך והעריצו את התמודדותך - אולי בקוראך אי"ה את הפוסט הזה, תשאבי עוד כוחות לנהל את המאבק היומיומי הסיזיפי אותו את מנהלת.

ואתם, חברי היקרים - כתבו בבקשה כאן או בבלוגכם את אשר על ליבכם ליקרה הזאת ...

 "אף אחת" לא תתפוס את מקומה בלב שלנו...

שמחים שחזרת אלינו, אורלי יקרה...

"במקום שיש בריאות, יש תקווה ובמקום שיש תקווה יש הכל" ( ח.ש.ת )