אתחיל באימרת היום:

חיים בעולם נפלא וקשה, רואים מדי יום את העושר והעוני, השמחה והעצב, את הצחוק ואת הדמע...

מרגישים ילדים , אבל כשמעירים לבני התשחורת הצעירים שבטלים ממעש במהלך שביתת המורים נזכרים שההורים הנודניקים שלנו היו בגיל שלנו כאשר העירו את אותן ההערות...

אנו רואים כיצד עולם העבודה סוחט את לשד העצמות של כל אחד מאיתנו, וגם את המקרים שהכושי עשה את שלו והולך הביתה...

משמיעים דברי חוכמה, נסיון ותוכחה לילדים ורואים איך הם מתעקשים לעשות את הדרך שלהם, עם הסריטות והתובנות רבות הדמעות...

רואים דור בא ודור הולך...

חושבים מי הדור כאן שעלינו שולט ומולך...