מאז שר יורם ארבל את השיר הזה , חלפו להם כימיקלים רבים בירקון...
נכון, יש לנו היום את המשרד להגנת הסביבה, מודעות סביבתית מתחזקת והולכת וארגוני סביבה פעילים, אך בסופו של דבר מדובר באוכלוסיה גדלה והולכת בארץ ובעולם, עם רמת חיים המשתפרת לעין ערוך ביחס לדור שחי כאן לפני 30 שנה ולבטח מדור המייסדים - והדבר מתבטא באובדן שטחים פתוחים, צריכת משאבים אנרגטיים וקרקעיים, פליטת חומרי לוואי לסביבה וכיו"ב.
ברמה של חברות עסקיות וארגונים המצב הרווח הינו אף חמור הרבה יותר - אלו בדיוק הספקים לאותו ציבור שתואר לעיל, ומאידך, מערך ספינים ויח"צ משומן גורם לנו לחשוב בדיוק את ההפך - ראו למשל את האוטובוסים הירוקים של "אגד" ( בצבע של האוטובוסים כמובן...) את עיריית ת"א שיוזמת שעת כיבוי אורות בת"א ( אך לא מיישמת אמנות בנושא עליהן היא חתומה... ) וכיו"ב.
תחת הנחה זו, לא ברור כי נזק סביבתי לאדם בודד נמצא במגמה של ירידה בכלל שלבטח ניתן לכמתה מחקרית, שכן לצד הפגיעה שתוארה לעיל המגבירה את הנזקים הסביבתיים, נמצאת הטכנולוגיה והמודעות הסביבתית המצמצמות אותה , אולם האוכלוסיה ההולכת והגדלה בארץ ובעולם בקצב גדול לצד תהליכים סינרגטיים בין גורמי התעשייה והטבע ( גשם חומצי, התחממות כדו"א, מזג אוויר כאוטי וכיו"ב ) שאינם ברורים דיים היום ואף אולי בעתיד, מלמדים אותנו כי המאזן הכולל של הפגיעה בסביבה הינו במגמת עליה ולוא דווקא בנסיגה.
עצוב ? מרפה ידיים ?
יתכן, אך אם כל אחד מאיתנו יפנים זאת, יתכן ונצליח להאיט את התהליך במקום להאיצו - והדבר אמור לגבי פעילויות יום-יומיות שאנו מבצעים - כיבוי אורות ומכשירים חשמליים שלא לצורך, ביצוע קניות נחוצות בלבד, שמירה על נקיון בכל מקום והפרדת פסולת, זריקת בקבוקים ומכלי פלסטיק לאמצעי מחזור, ואולי חשוב יותר - הקניית הערכים הללו לדור הבא.
ובנימה אופטימית יחסית זאת, כאשר אור דלוח בקצה המנהרה ( בהחלט יתכן כי זהו הקטר...) נסיים בשיר מקסים הרלוונטי - אתמול, מחר ובעתיד...
ולס להגנת הצומח - להקת הנח"ל
מילים ולחן : נעמי שמר
כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר- כאן אסור לקטוף.
רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז היה מצבי אחר.
צפורים נדירות כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפרוש שאסור לצוד.
רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי –נאמר- איילת
אז היה מצבי אחר.
אדוני- היזהר, אל תיגע באיריס,
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נשאה בשולי העיר היא
שטח בר מגודר ואזור רשום.
אז אני לפעמים חושבת כי היה זה אולי רצוי-
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי
הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר חוטף קוטף
קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!
אדוני!
אסיים באימרת היום:
"הטבע הוא תפאורן מחונן וערמומי. הוא יוצר אשליה של קביעות, של המשכיות עקשנית. אחרת ציפורים לא היו דוגרות על ביציהן חרף הרעב המכרסם, עצים לא היו פורחים גם בשנים השחונות, והאדם לא היה נעשה עבד לפיסת קרקע בוגדנית. מנגנון ההמשכיות מקים לתחייה יערות שרופים, מרדים הרי געש מתפרצים, מביא מזור ושיכחה ללבבות שבורים" ( סמי מיכאל )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: