כאדם המחשיב עצמו ספקן וביקורתי, אני מוצא עצמי בדילמה מול העיתונות הכתובה והעיתונות האלקטרונית, המציגות את אותם אירועים שונים ומשונים בצורה שונה באופן מהותי.

השבוע ראינו דוגמה בולטת - המקרה בו נשכחה ילדה על ידי משפחתה בשדה התעופה "בן גוריון" , כאשר המשפחה התבשרה על כך במהלך הטיסה.

לכאורה - הסיפור המהותי הוא עצם קרות מקרה כזה ברמת משפחה וצוות טיסה , עובדת היותו מציאותי, השלכות פרקטיות ומוסריות ודוגמה מרתיעה.

בפועל - שלל גרסאות על עובדות בעיתונות - גיל הילדה ( 3.5 - 5.5 ) , מס' ילדים במשפחה ( 5 - 6 ) , נסיבות שונות וכיו"ב

הכלל שלי לגבי מקרים שכאלה הינו חיפוש העובדות - מה קרה בפועל , ואת הנתונים הללו ניתן לבדוק באמצעות כמה גורמים תוך הצלבת נתונים , וז מגיע שלב הפרשנות - ניתוח הפרשנויות באותם גורמים על סמך העובדות לאשורן , ומכאן ניתן להגיע לגיבוש דעה עצמאית שיכולה להיות מקורית לחלוטין, אימוץ דעה של אחד הפרשנים או שילוב של השתיים.

בין אם מדובר באסיפת בחירות של ציפי לבני בכפר מרר עם הילדים שחילקו כיבוד, בין אם קיים ניתוח של דוחות כספיים חצי שנתיים לחברה בורסאית, ובין אם מדובר בנאום של נשיא איראן - ראשית, נבין מהן העובדות, ואח"כ נתקדם.

אני מציע לכל אחד מששת קוראיי הנאמנים להבין את המגבלות הקיימות בעושר המידע המדהים של עולמנו, ולעשות את המיטב על מנת שלא ללכת לאיבוד בתוכו...

אסיים באימרת היום:

"אחד מהאפיונים הפילוסופיים החשובים של העיתונות הוא הכרתה שהאמת איננה מוצקה אלא נוזלית" ( כריסטופר מורלי )

פוסט זה מוקדש לזכר תא"ל (מיל') דורון עמיר ז"ל, אדם ומפקד, שנהרג אתמול , 7.8.2008 בהתרסקות המטוס הקל בשדה התעופה בחיפה - יהיה זכרו ברוך.