מבין משתתפי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, מוכרים לי, אישית, שני משתתפים יקרים.

הראשון, אריק ( אריאל ) זאבי,המוכר לי מפעילויות משותפות שעשינו בתחום השיווקי / פיננסי,  שגרם לי ולכולנו בעצם, הרבה התרגשות אתמול למרות תצוגת הג'ודו העייפה, חסרת הברק והלא לוחמנית דיה.

להחזיק מדינה שלמה על הכתפיים, ולו רחבות כמו של אריק זאבי, היא משימה שיש לייעד לפוליטיקאים בלבד, אשר אופיים והאינטגריטי שלהם מאפשרים לכשלונות מהדהדים להחליק מהם כאילו היו מצופים טפלון, וגם אם לא, אז מה...

אריק זאבי הוא שחקן נשמה אמיתי, צנוע וחביב, מדבר בגובה העיניים וחמוד אמיתי, ואני נמלאתי סימפטיה, ולא מתוך רחמים חו"ח, למשמע הראיונות הבוכיים בגלי צה"ל לתמול לאחר הכשלון - אהבתי את הביקורת העצמית, את השבחים ליריבים ואת לקיחת האחריות - תכונות שהפכו להיות נדירות כל כך במחוזותינו.

בין אם יפרוש ובין אם לא, אריק זאבי הוא בעיני אדם וספורטאי גדול, שכוחו בחולשתו.

השני, גיא סטריק, הנכנס היום למעגל התחרויות, ולמעשה גם נכנסנו בעותה העת ובאותו המקום לענף הקליעה הספורטיבית.

גיא , שאותו לא ראיתי כ 15 שנה הוא אדם שקול, רציונלי , ובמעשיו תרם רבות להתפתחות ענף הקליעה בישראל, שהוא ענף מצליח למדי בהשגיו בעולם, אם כי באולימפיאדות לא הגיע עד היום להישגים ראויים.

לגיא אני מאחל המון הצלחה בשבירת הקרח הזה - בתור הספורטאי המבוגר ביותר במשלחת, ולאחר 4 אולימפיאדות, אין ראוי ממנו לקבל את הפרס הנחשק - מדליה אולימפית.

אסיים באימרת היום: