כפי שסיפרתי לפני חודש , בפוסט הקודם , לאחר ארגון אירועים נוסטלגיים רבים במהלך השנה , דבר שהטעין אותי בכמות אנרגיה עצומה , אשר הקרינה על כל הסביבה האישית והעסקית , בחרתי לציין את יום הולדתי ה 50 ( שעבר , ב 19.11.2015 , כיום עבודה שגרתי ועמוס , והסתיים במסג' זוגי מפנק בתל אביב - ובאמצע מענה לכ 300 ברכות באמצעי המדיה השונים... ) ב 1.12.2015 במסיבה במועדון בירושלים לחברים ומשפחה.
באירוע השתתפו כמעט 100 איש , שכן מלכתחילה תחמתי גבולות גזרה ברורים לגבי המוזמנים , כדי שלא להגיע למאות מוזמנים - מה שהיה הופך את האירוע לאירוע סלבריטאות - אך לא בכך חפצתי , ועם מעט ביטולים בשל מזג האוויר החורפי והגעה לירושלים בערב של שבוע עבודה רגיל - נשאר מספר המשתתפים הנעים הזה.
בפורמט האירוע , המועדון הזה , אשר נפתח בד"כ לערב מוסיקה ישראלית לריקודים בשעה 2300 , נפתח עבורי ועבור אורחיי בשעה 2000 , כאשר הכניסה , כיבוד קל ומשקה ראשון היו חלק מההזמנה שלי לכל משתתפ/ת , כאשר מוסיקה עברית נעימה ברקע , יחד עם מצגת של 50 שנה בתמונות שהכנתי.
בשעה 2130 , שהתקבצו כל החברים , נשאו ברכות התרנגול הגדול , אימי , אחי הקטן , חברים , הקיפודה ואנוכי - כאשר ברכות אלו צולמו במטרה להיערך לסרט מרגש , וכך היו כל אחת מהן בנפרד.
אחר כך - התחלנו לרקוד , ומכולן , בלטה ... המחנכת שלי מכיתות ז'-ח' , שמשתתפת באירועי הקבוצה זה 4 חודשים , ונרקם ביננו קשר מיוחד - היא בת 67 , אך באופייה , הופעתה , כושרה הגופני ( מורה להתעמלות או לא ? ) הדהימה את כולנו - ולא רק בשל העובדה שבאה במיוחד מאיזור חדרה להשתתף בשמחתי...
ב 2300 נפתחו הדלתות לקהל הרחב , וחלק מהחבר'ה החלו להתפזר לקראת יום העבודה למחרת - נשארתי עם עוצמות רגש מטורפות , לצד "ספר זכרונות" חדש , במקום זה שהיה קיים בביה"ס היסודי ואבד , עם הרבה כוחות לקראת סוף שנת העבודה...
בחרתי להביא כאן את הנאום שנשאתי באירוע לאחר הברכות...
ברכת
יום הולדת 50 "חומות של תקווה" – מועדון הג'סטיס – 1.12.2015
ערב טוב אנשים יקרים – משפחה וחברים...
ותודה מעומק הלב שבאתם להשתתף באירוע.
בדרך כלל , כפי שכולכם יודעים , אני נמצא
בצד המברך מכל הלב , וגם בצד השני של המצלמה...
בערב זה – אשאר , ברשותכם , בצד המברך...
במשנה
, מסכת אבות , פרק ה' , נאמר "גיל 50 -
לעצה"
לפי מפרשי המשנה , עצה טובה מתקיימת בשני תנאים:
(1) ששכלו ומוחו של נותן העצה עדיין בשיא
כושרם ( אני יודע שלכמה מהנוכחים , פרט לי , יש ספק בהקשר זה 
...)
(2) ניסיון חיים מצטבר ( גם על כך אפשר לחלוק... )
וכך אומר רש"י: על הפסוק "... ומבן 50 שנה ישוב מצבא העבודה ולא
יעבוד עוד ושרת את אחיו..." - ומהו השרות שנותן להם? מסביר רש"י:
"ומהו השירות - שיתן להם עצה", כלומר בן ה-50 הופך להיות יועץ ומדריך
לאחרים.
כך אני רואה זה זמן רב את תפקידי – במשפחה , בחברה , בעבודה – ובכל
הקשר למעשה , חבר אמת ומדריך לחיים , לא רק בהקשר לפרטים , אלא גם בעיצוב התמונה
הגדולה – מנסה לצייר ( ולעיתים גם לצלם ... ) את המקום אליו אנו הולכים יחדיו , ומתווה , בחיוך , את הדרך שתאפשר הגעה לאותו מקום...
אם ניתנה לי זכות העצה ,
אנצל אותה כאן , בקצרה -
חייכו ,
דברו בגובה העיניים עם כל אדם , זכרו שכל אחד בסביבתכם ראוי ליחס הוגן , שאפו
למקצוענות בכל תחום חיים ועיסוק , חברו בין חברים ומקורבים , התעניינו בכנות בזולת , קחו אחריות מוחלטת על חייכם , היו
חיוביים תמיד כדרך חיים , קיימו קשר רציף ואמיתי עם משפחה / חברים ועמיתים , דאגו להרגיש טוב
תמיד עם מה שעשיתם , ולא להשוות מה עשו אחרים עבורכם כי מדובר במאזן קטנוני , היו ישרים תמיד והסתכלו לעמיתים
ב"לבן" של העיניים , שימרו על
סגנון דיבור מכובד ומכבד , חישבו "מחוץ לקופסה" , הקפידו על המילה שלכם
כך שתהיה חקוקה בסלע , ועשו תמיד דברים
טובים מבלי לצפות לדבר בתמורה – אהבו את החיים – והחיים יאהבו
אתכם.
במהלך שנה זו , "התחברו" אצלי מעגלים רבים מתחנות חיי עד
כאן , לרבות סדרת מפגשים מרגשים וחמים של
בוגרי בית הספר היסודי "בית הילד" בירושלים אחרי 36 שנה מסיום הלימודים
- שחברים ישנים/חדשים הגיעו לחגוג איתי
הערב , וברוח חברית מדהימה זו החלה סדרת מפגשים מרגשת לא פחות של בוגרי קורס
החובלים שלי בחיל הים לרגל 30 שנה לסיומו –שחברים ישנים/חדשים הגיעו גם הם לחגוג
איתי הערב – המשותף לחברי קבוצות אלה , היא ההסתכלות , ממרחק רב על העבר , שלא
תמיד היה פשוט , בקבלה , הבנה ואימוץ האחר לאחר שנים רבות , עם השינויים שעבר כל
אחד מאיתנו לטוב ולרע – ולהליכה יחד לקשר שונה , בוגר ומחבק
לקראת העתיד.
נמצאים כאן גם חברי אמת המלווים אותי מילדות , מהתיכון ,
מהאוניברסיטה , מחברויות ושכנות וכמובן גם מהקריירה הארוכה בענף הפיננסים -
ואפשר לקבוע בוודאות כי גם בעבודה , מקצועית ככל שתהיה , אין חשיבות גדולה
יותר משילוב של הפאן האישי , כפי שתיארתי כעת , כאשר הוא מגיע ממקום של הערכה ,
וקבלה – דבר המרים לגבהים כל פעילות עסקית בהנאה גדולה , אך גם מסייע בתקופות
שאינן פשוטות – כמו כל דבר בחיים...
הערב , נפגשים כאן כל מעגלי חיי עד היום –
אנצל את "גיל 50 – לעצה" להמליץ לכל אחת ואחד מכם להכניס את עברו לחייו דרך
האנשים שאיתו ככוח מניע לעתיד...
אני
מודה / מודה / מודה הערב – J
לאשה האהובה שאיתי , הקיפודה , שמצליחה לאזן אותי ולהיות עזר כנגדי כבר 23 שנים – אבל
מי סופר את הזמן , כשנהנים ?
לבנים , התרנגול הגדול והאפרוח המתבגר – שמביאים , כל
אחד בדרכו המיוחדת , הרבה כבוד, גאווה ושמחה ללב...
להורים , לאחיי , למשפחה הקרובה – שמלווים אותי תמיד בחיבוק בדרכי הארוכה , והתרגלו גם לחסרונות שלי...
לכל החברים שהגיעו בערב גשום זה , דבר
שאיננו מובן מאליו , המסייעים לי לסיים כל יום , יהיה זה גם יום קשה , אכזרי ,
מתיש וחסר תקווה לכאורה – בידיעה
שיהיה טוב , באמת...
מעריך
, מוקיר ואוהב אתכם – כולי תקווה שתוכלו לשאוב ממני אנרגיות לפחות כפי שאני שואב
מכם...
אסיים כתמיד ,
באימרה :
"האדם
שרואה את העולם בגיל חמישים כמו שהוא ראה אותו בגיל עשרים בזבז שלושים שנים
מחייו" – מוחמד עלי / קסיוס קליי
תודה
רבה לכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: