חופשות חג וחוה"מ , מעלים כידוע את כל עם ישראל על הכבישים בדרך לטיולים הכרחיים מצד כל אלו שרוצים לראות מה נשאר מהטבע / מורשת / קניות וכיו"ב , ולא רוצים להנמק בבית - כל ההבדל הוא בחולי המועד וחופשי מערכת החינוך ( ראוי לפוסט נפרד בהקשר הפער הבלתי ניתן לגישור בין מס' ימי החופשה לעובדים לבין ימי החופש של מערכת החינוך ) בהם גם הדתיים על הכבישים - מה שהופך את הנסיעה מקטסטרופלית , לבלתי ניתפסת בעליל...

הסיבות הן ברורות -

1. השקעה בתשתית - עם כל ההשקעה בתשתית התחבורתית ( כולל הציבורית ) שאנו רואים בפועל לנגד עיננו , באם נשווה למדדים קיימים של ה OECD לדוגמה , ההשקעה בתשתית בישראל היא כ השקעה בתשתית - 10% ביחס למקובל - מה שמסביר את התחושה האמיתית שלנו כי החיים שלנו הם בפקק מתמשך. ד"ר יעקב שיינין מעריך שהשקעה נדרשת בקידום התשתית התעבורתית למצב דומה ל OECD מוערכת ב 150 מיליארד ש"ח , דבר שיכול לקרות רק בתהליך ארוך טווח שקשה לראות אותו קורה בישראל הנאבקת , לכאורה או לא לכאורה , במציאות הבטחונית מסביבה.
2. רמת מינוע וילודה - לכאורה , שני נושאים לא קשורים , אך בניגוד למדינות אירופה , שברובן סובלות משיעור פריון שלילי , בישראל הניתוח הדמוגרפי מראה על שיעור פריון חיובי ( דהיינו , גדול מ 2 - לכל זוג לפחות שני ילדים , מה שגם עם התארכות תוחלת החיים מגדיל את האוכלוסיה - באירופה השיעור הוא בסביבות 1 ) , הצמיחה הכלכלית ונתונים נוספים , עולה רמת המינוע ( מס' רכבים ל 1,000 תושבים ) על תשתיות שמתפתחות לא בקצב הנדרש לגידול הזה , כך שהכבישים לא מצליחים להדביק את הגידול הממשיך ונסתמים.
3. תחבורה ציבורית - בהיעדרה , כמעט לגמרי , של תשתית לתחבורה ציבורית ברמת המאקרו , וזמן הביצוע העצום שלה ביחס למדינות מפותחות לצד העלויות , בדגש על מערכות הסעה תת קרקעיות , כך שתהיה לאזרח הפשוט אפשרות סבירה לוותר על רכב או להשאירו בבית כשילך לעבודה - ראו עריה הגדולות של אירופה / ארה"ב , שנשווה אותן למטרופולינים דוגמת גוש דן רבתי או ירושלים - נותנת גם היא פתרון ברמה של כ 20-30 שנות פיגור ביחס לעולם.

ההתבטאויות החמורות של השר ישראל כץ בנושא של תחבורה ציבורית בשבת ובחג , שאין להן מקום מימין ומשמאל גם יחד , לא מסתירות את העובדה כי גם כאן , מדובר במחדל מתמשך של ממשלות ישראל ב 40 השנה האחרונות , כאשר מסיבות שונות , לרבות הביטחוניות , לא נתנו לנושא דגש מספיק לנושא התשתיות , ואלו הציבוריות בפרט - ואת התוצאות נרגיש עוד לשנים רבות , בעיקר כי גם תוכנית מוצלחת ,  מתוקצבת וארוכת טווח שתופעל ( במידה וכך יהיה - אני מסופק ) , תתן את פירותיה אחרי שנים רבות , אולי עשור , שהוא נצח במושגי ארצנו המתבגרת.

הכוונה שלי היא קודם כל לפיתוח מסיבי/מהיר/מזורז של רכבות תחתיות בשיטת BOT ( המדינה משלמת לזכיין על ביצוע הפרוייקט , מסייעת באחזקתו בכסף, ומקבלת הפרוייקט לידיה בחזרה תוך כ 30 שנה - ראה מנהרות הכרמל / הנתיב המהיר / כביש 431 ) , רכבות עיליות , טראם חשמלי ( כדוגמת הרכבת הקלה בי-ם ) , נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית , פרישת רישות רכבת "כבדה" , הגדלת קיבולת וכיו"ב.

לפתוח את המערך הזה בשבת - מוצדק כבר היום - נקודה.

כך , אגב , אני צופה שיהיה גם לתוכנית ורעיונות יצירתיים בהקשר מחירי הדיור - שבנויים בעיקר על הגדלת היצע הדירות למכירה / השכרה אם כי כאן הצפי שלי הוא קצר יותר - כ 3-5 שנים.

אם יטופלו שני הנושאים הללו , התחבורה ( בדגש הציבורית ) והדיור גם יחד , יוכל כל אדם כמעט לקבל דיור  ( לאו דווקא לרכוש - גם דיור ציבורי הוא בעיניי מענה ראוי כפי שראיתי ב OECD והתקנאתי ) במחיר סביר , ולהסתדר ללא רכב משלו התקוע בפקקים אינסופיים המבזבזים למשק תוצר רב.

מה הסיכויים לכך , אחרי שפירטתי את מה נדרש להתבצע ? נמוך מאד לצערי , בשני התחומים גם יחד , מהכרת המציאות - לבטח בקצב השינוי שהייתי , והיינו , מייחלים לו...

מאחל ל9 קוראיי שבת קסומה בדיור שלהם ללא שימוש באמצעי התחבורה שברשותם...

אסיים באימרת היום:

"הקשב למה שיש ללב לומר. הוא לא הולך למשול בחייך. המסר של הלב הוא פשוט. הוא לא הולך לומר לך שאתה צריך לקנות מעיל בצבע כזה, ומכונית בצבע כזה ובית בצבע כזה. ללב יש רק דבר אחד לומר לך - היה מסופק" ( פרם ראוואט )

השבוע הגיע לסיונו שבוע ה"גאווה" בכנסת ישראל והביא לשיא חדש , לפחות מבחינתי , בנושאים הכלכליים / חברתיים עליהם אני כותב כאן ב 8 השנים האחרונות.

"גאווה" בבנימין בן אליעזר - על הלוואות תמוהות מבעלי עניין , על כספים לא מוסברים שברשותו , על צל פרשות עבר שנראה כהרים , על ריצה לנשיאות במצב רפואי בעייתי ( אך לדבריו , ששמעתי בעצמי בגלי צה"ל , "לא יכול להיות מצבי טוב יותר" ...) ובכלל - על אדם שהתבדח על עצמו כאשר הורשע בזמנו צחי הנגבי במינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה כי "אם את צחי הנגבי הרשיעו - אותי היה צריך לתלות"...

"גאווה" בדליה איציק - שצל התנהלותה , רודפת הכבוד ומיצוי האינטרסים האישיים , ניכרה בכל צעד בחייה הפוליטיים והאישיים שעורבבו להם יחדיו , עוד לפני מינוייה כיו"ר הכנסת , וכשנשאלה ע"י כתב "דהמרקר" מדוע עובדת אצל העשירים ( רמי לוי , משפחת עופר וכיו"ב ) נענתה "אתה רוצה שאעבוד אצל העניים ?" - מעבר לאמירת אמיתות כאלו ואחרות לגבי מספר דירות והצהרת הון חלקית , שפרסומיה השתבחו וגדלו מרגע לרגע , לא נראו בה פנים יפות הראויות לייצג את העם בישראל.

"גאווה" במאיר שטרית - לא על עושרו ועושרה של אישתו , הלגיטימי לכאורה , אלא על הנסיון לחמוק בכבדות מנושא זה , וגם אציין , כמו ידידי , אריה מליניאק , כי אם עוזרת הבית שלי היתה מנסה לסחוט אותי באיומים או בטענות שמצוצות מן האצבע , היתה נפגשת לא עם עורך הדין שלי , אלא בחוקרי המשטרה , ולעולם , לא מקבלת הסכם חסוי המעניק לה , תמורת שתיקתה , 270,000 ש"ח .

"גאווה" ברוב חברי הכנסת אשר איפשרו את הפארסות האלו , ואחרות , שחלקן התפרסמו וחלקן לא , ולא שעו לתחינות הציבור שביקשו , בכל סקר / שיחה / אמירה , נשיא שאינו פוליטי , שיוכל לייצג את המדינה בכבוד , כדוגמת דליה דורנר או דן שכטמן - והתבזו בעצמם - פרט ל 14 צדיקים ( 1 שהצביעה לדן שכטמן , ו 13 שהצביעו לדליה דורנר )

אני סבור שהבחירה האופטימלית התרחשה למרות הכל בנסיבות העגומות המתוארות כאן , בראובן ריבלין , שהוא אדם ראוי ובעל זכויות - אך זהו מבחינתי האפקט השולי בלבד , אחרי פגיה , אנושה לא פחות לדעתי ממקרה משה קצב , במוסד בית הנשיא.

עובר עלינו תהליך של שקיפות , החושף ומחטא את השלטון והפוליטיקה לכאורה , והוא קורה במקביל גם בכלכלה הישראלית , שבהם עצירת השחיתות ( נמל אשדוד , אירגוני המורים וכיו"ב ) מתקדמת , ו"חסינות" העבר שווה היום כקליפת השום - אך התיאור שלי של שחיתות היא של סרטן גרורתי - לא יועילו כאן הרחקתם של , לדוגמה , אלון חסן , יוסי וסרמן , רן ארז מהארגונים שבהם הם שולטים ביד רמה - הסרטן פשט בהם עמוק ושלח גרורות למקומות לא צפויים.

כך גם בפוליטיקה.

אני רוצה להיות ברור - השחיתות אינה קיימת בכל מקום, לא בכלכלה ולא בפוליטיקה - ישנם לא מעט אנשים ישרים וצחים כשלג - ועם זאת, כללי המשחק , המחייבים להקיע ולהוקיע שחיתות - חייבים להשתנות, ומהר - וכאשר המחוקקים נחשפו בקלקלתם ב"גאווה" טיפוסית - העתיד נראה אפור ורחוק...

אסיים באימרת השבוע:

"הליכוד לוקח אנשים מפוקפקים והופך אותם לחברי כנסת; והעבודה לוקחת חברי כנסת והופכת אותם לאנשים מפוקפקים" ( טומי לפיד )