כפי שכבר עלה בבלוג זה , אני נוהג לבשל בירה ביתית מדי כמה חודשים לתצרוכת עצמית ושל חברים.

תהליך הייצור הוא פשוט למדי , וניתן לביצוע אפילו בדירה קטנה - בישול והרתחה של מגוון החומרים לרכז הבירה ( פטנט רשום שלי ...) , הכנסתם עםמים וקרח עד לטמפרטורה של כ 30 מעלות למיכל תסיסה מיוחד עם תוספת של שמרים מיוחדים ואטימה הרמטית של המיכל הזה עם נשם ( שסתום חד כיווני )  אשר מאפשר יציאת הגזים הנוצרים בתהליך התסיסה ללא פגיעה באטימת המיכל , אותו אני מאחסן בסביבה קרירה ( מקרר ייעודי ).

אחרי כיומיים בודקים את צפיפות הבירה עם הידרומטר , וכאשר היא מתייצבת , לאחר כשבוע ( תלוי בעונות השנה - בקיץ התהליך הוא המהיר ביותר עקב החום ) , מסננים את התמיסה פעמיים עם פילטר , מוסיפים לה סוכר טבעי ( סוכר ענבים ) , ומבקבקים בקבוקים שעברו תהליך סטריליזציה כך שתסיסה שניה מתבצעת בבקבוקים שבוקבקו - כ 40 בקבוקים של חצי ליטר , אשר לאחר שבוע של "יישון" בסביבה מקוררת - ראויים לשתייה.

בסה"כ מדובר , לאחר התמחות בנושא , בכ 3 שעות עבודה בסה"כ לכל התהליך של ייצור / התססה / סינון / ביקבוק הבירה - בתהליך פשוט שלכל חובבי ההסטוריה אציין כי בוצע לראשונה , בצורה דומה , במצרים לפני... 5,000 שנה.

מה זאת אומרת ראויים לשתייה ? בכל פעם שאני מדווח לסביבה על הכנת מחזור נוסף של בירה ביתית , לרבות ברשת החברתית , מגיעות מיד בקשות נואשות לבירה הזאת , והביקוש עולה בהרבה על ההיצע הקטן - מה שבתור כלכלן מצביע שניתן לדרוש כל מחיר על הבירה הזאת , דבר שכרגע אינני עושה - הבירה מגיעה למפגשים עם חברים / עמיתים לעבודה / משפחה ובשל הכמות המזערית מסתיימת תוך כחודש לכל היותר , אבל מחשבה עתידית לגבי תעסוקה לשעות הפנאי המועטות כשאהיה בפנסיה ...

מאחל לכם שבת אור - ואם שותים , לא נוהגים...

אסיים באימרת השבוע:

"ראש ממשלה גרמני חושב כשהוא שותה בירה, ראש ממשלה צרפתי חושב כשהוא אוכל, ראש ממשלה בריטי חושב כשהוא מעשן מקטרת, ראש ממשלה ישראלי חושב אחרי שהוא עושה" ( אורי סלע ) 

ערב ראש השנה , עבורי , הוא תמיד מועד של חשבון נפש והתבוננות עצמית לעבר השנה שחלפה ותכנון / התאמת התוכניות לעתיד הקרוב והרחוק , כמה שניתן בכלל לביצוע תכנון שכזה.

אני נזכר , בגעגוע , בדור ההורים שלי , שבקנה מידה של היום , ניתן לומר שהחיים שלהם היו פשוטים למדי , ופשוטים יחסית להתמודדות - אך בכך הכינו אותנו לחיים סוערים ומאתגרים עד מאד - אני מקווה שאנו נצליח לאתגר כך גם את ילדינו , שכן ההתמודדות הזו הופכת להיות מורכבת מיום ליום , ובאה לידי ביטוח בהקשרי עבודה , השכלה , חינוך , דיור , תרבות - ובכל הקשר כמעט.

אני סבור שחייבים לעשות את פסק הזמן של הבקרה והתכנון הזה פעם בתקופה - ולראות מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך - דבר שיקל עליך ועל סביבתך הקרובה.

באשר לתכנון שלי , שכבר מועלה 12 שנה , באדיקות רבה , בבלוג זה , אני מרוצה בסה"כ , מכין עצמי לעתיד כמה שניתן בהקשר למידה , אימון עצמי ושל אחרים וחדשנות , בכוונה הברורה של פרישה משוק העבודה בגיל 60 עם המשאבים הכלכליים שיאפשרו לי עיסוק גדול יותר בסיוע לקהילה לצד פיתוח עסקי בתחום הכלכלי הנושק לעבודתי הנוכחית , רק בשביל לשמר את העניין וההתלהבות , ללא קשר לפרנסה.

עוד 8 שנים.

מאחל ל 12 קוראיי שנה טובה בטעם של פעם , רווייה בבריאות ובהגשמת חלומות - שלכם ושל אחרים...

אסיים באימרת השבוע:

היום , לפני 11 שנה , נוסד הבלוג "חומות של תקווה" - ביום ההולדת ה 3 של הגוזל הצעיר , ביום פטירתו של הכלב האהוב שלנו אחרי 12 שנה , וביום בו יצאתי לדרך חדשה בעבודה...

11 שנים סוערות ואינטנסיביות עברו , ומתוארות בבלוג היטב כתמונת חיי , אירועים מיוחדים , תובנות , פרוייקטים שונים - וכך , כאילו החלה הכתיבה רק אמש , ונוצרה אחוות הטבעת שהקמתי , "אתגר גיל הארבעים" ( שעם חלק קטן ממנה אני בקשר עד היום ) , אני מוצא את עצמי עם הגוזל הצעיר שהפך להיות היום תרנגול צעיר בן 14 , עם כלב מקסים החוגג יום הולדת 4 ( "וחצי - מחר יום הולדת" כבמערכון של הגשש החיוור ) , וחוגג במקום העבודה 9 שנים לחזרתי אליה אחרי סיבוב של 4 שנים...

כן - כמו המדיה של ישראבלוג , שרבים משותפיי לדרך בהתחלה כבר אינם חלק ממנה , וחלקם הקטן גם לא נמצאים איתנו בעולם לצערי הרב , הכתיבה והפרוייקטים שלי היו תדירים הרבה יותר בשנתיים הראשונות , 2006-2007 , בהן נכתבו כ 100 פוסטים בכל שנה , וירידה מתמדת אח"כ לכ 40 ואח"כ לקצב הנוכחי של כ 20 פוסטים בשנה - אך לא היה חודש , מאז פתיחת הבלוג , שלא עלה לפחות פוסט אחד - ותמיד, חותם את הפוסט  פתגם הקשור למהות ורוח הפוסט.

כיום , במדיה חברתית נוספת , FACEBOOK ,  בה אני כותב מעט יחסית ובעיקר מסתכל ולמד על סביבתי וחבריי , אני נהנה מאד - אך עדיין , אין בעיניי תחליף למקום הנפלא הזה , שאני מניח שבהתמדתי זו אני בין המבוגרים האחראים ( והיחידים... ) שנותרו עוד פעילים בישרא...

בדרך ל 15 השנים הבאות - 2032 - גיל הפרישה הרשמי - נכון לעכשיו...

אסיים באימרת היום:

"אין ארוחות חינם במדינה הזו, ואל תלך ותבזבז את כל חייך בלקונן על שאתרע מזלך. עליך לומר, אני חושב שאם אמשיך להשקיע בזה וארצה את זה מספיק חזק אוכל להשיג את זה. זה נקרא התמדה" ( לי איאקוקה )