ערב ראש השנה , עבורי , הוא תמיד מועד של חשבון נפש והתבוננות עצמית לעבר השנה שחלפה ותכנון / התאמת התוכניות לעתיד הקרוב והרחוק , כמה שניתן בכלל לביצוע תכנון שכזה.

אני נזכר , בגעגוע , בדור ההורים שלי , שבקנה מידה של היום , ניתן לומר שהחיים שלהם היו פשוטים למדי , ופשוטים יחסית להתמודדות - אך בכך הכינו אותנו לחיים סוערים ומאתגרים עד מאד - אני מקווה שאנו נצליח לאתגר כך גם את ילדינו , שכן ההתמודדות הזו הופכת להיות מורכבת מיום ליום , ובאה לידי ביטוח בהקשרי עבודה , השכלה , חינוך , דיור , תרבות - ובכל הקשר כמעט.

אני סבור שחייבים לעשות את פסק הזמן של הבקרה והתכנון הזה פעם בתקופה - ולראות מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך - דבר שיקל עליך ועל סביבתך הקרובה.

באשר לתכנון שלי , שכבר מועלה 12 שנה , באדיקות רבה , בבלוג זה , אני מרוצה בסה"כ , מכין עצמי לעתיד כמה שניתן בהקשר למידה , אימון עצמי ושל אחרים וחדשנות , בכוונה הברורה של פרישה משוק העבודה בגיל 60 עם המשאבים הכלכליים שיאפשרו לי עיסוק גדול יותר בסיוע לקהילה לצד פיתוח עסקי בתחום הכלכלי הנושק לעבודתי הנוכחית , רק בשביל לשמר את העניין וההתלהבות , ללא קשר לפרנסה.

עוד 8 שנים.

מאחל ל 12 קוראיי שנה טובה בטעם של פעם , רווייה בבריאות ובהגשמת חלומות - שלכם ושל אחרים...

אסיים באימרת השבוע:

כל 12 קוראי בלוג זה מכירים את השפעתו של הסרט , והתנהלות גיבורו , עליי ועל התנהלותי היום יומית.

היום נתקלתי בסיפור מרתק של בריחה נועזת בסגנון בריחתו של גיבור הסרט , אנדי דופריין , מכלא "שושנק" - רק שמדובר בבריחה של ... תמנון.

להלן סיפור הבריחה מהכלא סטייל "חומות של תקווה" - של אינקי התמנון!

באקווריום הלאומי של ניו-זילנד היה מוצג, בין היתר, תמנון ניו-זילנדי מצוי בשם אינקי, שהגיע למקום לאחר שחולץ מסוג של רשת דיג על ידי דייג מקומי.

העובדים העידו עליו שהיה חכם באופן חריג, בעל אופי סקרן וטיפה בלתי צפוי.

היה - בלשון עבר: יום בהיר אחד, באפריל 2016, הגיעו עובדי האקווריום לעבודה, ובדומה לסרט המפורסם, מצאו את המכל של אינקי ריק ללא כל הסבר הנראה לעין.

לאחר חקירה עלה שכנראה מכסה המכל של אינקי לא הונח במקומו כראוי בערב שלפני, ובאמצע הלילה כשאינקי הבחין כי "השטח נקי", טיפס לכיוון החריץ והשתחל דרכו, לאחר מכן "זחל" על הרצפה למרחק של כ3-4 מטרים עד אשר הגיע לצינור ניקוז בקוטר 15 סנטימטר, ואז נכנס והזדחל כ50 מטרים לאורך הצינור שהוביל אותו ישירות לים - ולחופשי.

עובדי האקווריום ציינו שחשו בעצב עקב עזיבת התמנון אך לא נעשו מאמצים לחפש אחריו.

יש לציין כי גודלו של אינקי היה דומה לגודל כדורגל, אך מכיוון שבגופם של תמנונים אין עצמות כלל הם מסוגלים לעבור דרך פתחים בשלל גדלים וצורות.

היום , לפני 11 שנה , נוסד הבלוג "חומות של תקווה" - ביום ההולדת ה 3 של הגוזל הצעיר , ביום פטירתו של הכלב האהוב שלנו אחרי 12 שנה , וביום בו יצאתי לדרך חדשה בעבודה...

11 שנים סוערות ואינטנסיביות עברו , ומתוארות בבלוג היטב כתמונת חיי , אירועים מיוחדים , תובנות , פרוייקטים שונים - וכך , כאילו החלה הכתיבה רק אמש , ונוצרה אחוות הטבעת שהקמתי , "אתגר גיל הארבעים" ( שעם חלק קטן ממנה אני בקשר עד היום ) , אני מוצא את עצמי עם הגוזל הצעיר שהפך להיות היום תרנגול צעיר בן 14 , עם כלב מקסים החוגג יום הולדת 4 ( "וחצי - מחר יום הולדת" כבמערכון של הגשש החיוור ) , וחוגג במקום העבודה 9 שנים לחזרתי אליה אחרי סיבוב של 4 שנים...

כן - כמו המדיה של ישראבלוג , שרבים משותפיי לדרך בהתחלה כבר אינם חלק ממנה , וחלקם הקטן גם לא נמצאים איתנו בעולם לצערי הרב , הכתיבה והפרוייקטים שלי היו תדירים הרבה יותר בשנתיים הראשונות , 2006-2007 , בהן נכתבו כ 100 פוסטים בכל שנה , וירידה מתמדת אח"כ לכ 40 ואח"כ לקצב הנוכחי של כ 20 פוסטים בשנה - אך לא היה חודש , מאז פתיחת הבלוג , שלא עלה לפחות פוסט אחד - ותמיד, חותם את הפוסט  פתגם הקשור למהות ורוח הפוסט.

כיום , במדיה חברתית נוספת , FACEBOOK ,  בה אני כותב מעט יחסית ובעיקר מסתכל ולמד על סביבתי וחבריי , אני נהנה מאד - אך עדיין , אין בעיניי תחליף למקום הנפלא הזה , שאני מניח שבהתמדתי זו אני בין המבוגרים האחראים ( והיחידים... ) שנותרו עוד פעילים בישרא...

בדרך ל 15 השנים הבאות - 2032 - גיל הפרישה הרשמי - נכון לעכשיו...

אסיים באימרת היום:

"אין ארוחות חינם במדינה הזו, ואל תלך ותבזבז את כל חייך בלקונן על שאתרע מזלך. עליך לומר, אני חושב שאם אמשיך להשקיע בזה וארצה את זה מספיק חזק אוכל להשיג את זה. זה נקרא התמדה" ( לי איאקוקה )