המשפחה שלי ...

נמצאת כאן , בהסוואת פרטים מזהים הכרחית נדרשת כבר כמעט 8 שנים , אך מהווה את העוגן המרכזי בחיי החובל לשעבר ( ובמילואים...) , שמות כולם מתחילים , ובמכוון , באות א' , ורבים מהעוקבים אחרי הבלוג הזה מתחילתו מכירים את פיסות החיים שיתוארו למטה...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב , קודם כל , על המשפחה שהקמתי , ורק אח"כ על המשפחה הסובבת , כולל הורים , אחים ושאר קרובים קרובים , לא חס וחלילה בגלל שהיחסים אינם טובים , אלא שכנראה עקב החיים בארץ הנפלאה / מחרידה שלנו , אתה מחוייב ומתרכז , קודם כל , בתא המשפחתי שלך , ואח"כ מתפנה לשאר....

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב על הבן האמצעי שלנו, אסף ז"ל , שנפטר ממחלה מטבולית בגיל 9 חודשים בשנת 2000 , והיה צריך להיות היום בן 14.5 - הצלקת מסיפור חייו הקצרים קיימת כמובן אצל כולנו , לרבות אצל הגוזל שנולד כ 3 שנים אחרי פטירתו , אבל כמו כל דבר בחיים , לומדים לחיות איתה , כשבדרך כלל היא סגורה , ולעיתים רחוקות גם מדממת וכואבת...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב על הקיפודה היקרה , שבעיקר בהקשר הקודם של אסף ז"ל , ו 20 שנות נישואים ( שנחגגו החודש ממש ) , עברנו יחד ועדיין עוברים חיים עמוסים בטוב לצד רע , בעומסים שבדרך כלל מתוארים על ידי בהקשר שלי , אך ברור שאצלה , בתור מחזיקת הקן המשפחתי והילדים , העומס והאחריות רבים וקשים לא פחות , לצד משרה מלאה ומאתגרת גם כן במערכת הבריאות...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב על התרנגול הצעיר , שכעת בצבא , וחושב כמה התקדם מאז היה ילד בן 10 ( כגילו של אחיו הקטן היום ) שכונה "אפרוח" על דפי בלוג זה כשנפתח - דרך ארוכה עשה מאז , ואני מקווה שכאשר יסיים את הקורס המעניין שעושה במסגרת הצבא , יתרום רבות - לעצמו , וגם למדינה...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב על האפרוח הנוכחי , שלומד בכיתה ד' , שהולך ומתפתח לעצמאות וערכים , ולא גדל בצורה מגוננת כפי שהיה ניתן לחשוב על ילד שנולד אחרי פטירת ילד אחר . מדובר בילד מיוחד מאד , טוב לב וחכם , המעסיק אותנו מאד מחד , וגורם לנו להרבה מאד נחת וסיפוק מאידך...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני חושב על אושו , כלב השי טסו , המלווה אותנו כבר שנה בדיוק ומכניס לנו אור ושמחה הביתה , לצד נזקים מדי פעם , וממלא הבית אור ושמחה - לצידו , לא נשכח את פיץ' , כלב הגולדן רטריבר האהוב של המשפחה , שמותו מזקנה בגיל כ 12.5 היה אחד הטריגרים לפתיחת הבלוג והטבעת...

כשאני חושב על המשפחה שלי , אני מתמלא גאווה, אהבה , וסיפוק - אותם אני מקרין לסביבה....

מקווה ומייחל שכך גם אתם חשים כלפי המשפחה שלכם...

חומות של תקווה - אריאל

הקיפודה - א'

התרנגול הצעיר - א'

אסף ז"ל

אושו

אסיים באימרת השבוע:

"זה? זה לא בית. זה אבנים, אבנים מסותתות. מסודרות יפה אחת על השנייה. בית זה בית רק כשיש בו אישה ומשפחה" ( מאיר שלו )

מאז שאני זוכר את עצמי , אני משתדל לשמור על כושר בכל מובן , לרבות הכושר המחשבתי.

תשאלו , בודאי , כיצד ניתן לעשות או לתחזק כושר שכזה , והתשובה היא ברורה - לתרגל יציאה מהקופסה...

ישנן דרכים רבות לעשות זאת - חידות הגיון , משחקי מחשבה , תשבצים , תרגילים שונים - ולכל אחת מהן יש הסתעפויות כאלו ואחרות - אך מעבר לכל המחשבה שלי ( שלא תמיד מצליחה כמובן ) הינה "כיצד ניתן לעשות את המשימה אחרת ?" - דבר הקשור ליצירתיות אשר קשה להגדיר אותה מחד , ומאידך, כל אחד יודע לזהות מסביבו מיהם האנשים היצירתיים יותר.

כמו במקבילה הפיזית , הכושר הגופני , מדובר באימון מתמשך וקבוע - כדי להביא את המוח לסל"ד גבוה , יש לדאוג להעסיק אותו בדרך קבע עם בעיות מסוגים שונים , תחומים מרובים ובדרגות קושי ההולכות ומתגברות עם הזמן , שכן מחקרים מוכיחים את הקשר בין האימון הזה לבין תוצאות משופרות במבחנים ככל שמדובר בתהליך מסודר ועקבי.

מחקרים אחרים גם מוסיפים את הקשר בין רמת הפעילות המוחית למניעת מחלות כדוגמת אלצהיימר ודמנציה.

בקיצור - כדאי לחשוב - בעיקר אחרת.

כדי להוכיח לכל הספקנים את כוח המוח , אני מציע לך להסתכל מה כתוב בתמונה הבאה - אם הצלחת , נראה לי שאפשר להמשיך הלאה , לחידה הבאה , הנראית מוזרה מחד אבל יש בה הרבה הגיון למי שיתעמק בה  - בכייף...

אסיים באימרת השבוע:

"זרעיהם של תגליות עצומות צפים סביב בקביעות, אך הם נוטעים שורשים רק במוחות שבאמת מוכנים לקלוט אותם" ( ג'וזף הנרי )

בימים האחרונים עולה מעל פני השטח תנועת מחאה חדשה / ישנה , שנמצאת בקרבנו זמן רב , אך עקב היות רובם המכריע של חבריה אנשים "שקופים" , המעטנו בכוחם ובערכם , אך היו גם בקרבנו לא מעטים , אשר סייעו , חלק מכוונות אנושיות גרידא , וחלק ממטרות פוליטיות ברורות - והתוצאות מוצגות בפני האזרחים הנדהמים , במקום קפה של בוקר , במדינת תל אביב...

ראשית - רובם המכריע של אותם אזרחי אריתריאה וסודן ( 90% מהאוכלוסיה המדוברת ) אינם פליטים כהגדרת באמנת הפליטים של האומות המאוחדות מ 1967 - "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;" - עם הגדרה שכזו יכולים היום רוב אזרחי העולם שאינם תחת משטר דמוקרטי ( כשליש מאוכלוסיית העולם ) וגם חלק ממיעוטים במדינות דמוקרטיות ( יהודים בצרפת , ערביי ישראל ? ) להיתלות בהרגשת הפחד , שהוא תחושה סובייקטיבית , וקשה לבסס אותו כנדרש באמנה האמורה , המתבססת עליו כגורם מסביר עיקרי ומצרפת אליו גורם סובייקטיבי נוסף - "רצון".

שנית - מותר למדינה ריבונית לקבוע את חוקיה לגבי אוכלוסיה שכזו , ואנו רואים אילו צעדים תקיפים עושות מדינות בעולם המערבי ( כליאה בכלא "אמיתי" ו/או גירוש ) ובעולם הלא מערבי ( יורים ואח"כ מבררים ) כך שהיחס ההומני הניתן בארץ , שימש בעבר כ"מגנט" למשיכת האוכלוסיה הזו לארץ לפני שהושמו המכשולים הפיזיים , ולדרישות היום כשנאמר במפורש כי אין מקומם בארץ הזו.

שלישית - חוסר החלטיות של הריבון אצלנו הוכח , שוב , כנקיטת דעה ועמדה לכל דבר - תפוח האדמה הלוהט הזה מתגלגל מיד ליד כבר כמה שנים טובות , אולי עוד מהיותו תפוד קטן וירקרק... טיפול מוקדם בבעיה , אשר אכן מורכבת מאד עקב הגבול היבשתי הגדול של ישראל עם מצרים , ומחר גם מירדן , מקשה על הפתרון, אך הסחבת בטיפול יצרה בארץ קהילה , שאולי אינה מונוליתית ואחידה , אך בראותה את אזלת היד של הממשלה ונכנסה לוואקום של מקצועות "שואבי מים וחוטבי עצים" שממילא אין עליו קופצים מבין אזרחי המדינה , יצרו הסכמה בשתיקה , גלגול עיניים והבנה מצד הממסד , שאפשר לפתור את הבעיה בשקט - מה שהוכח כטעות מרה.

רביעית - המושג  ( NIMBY ( NOT IN MY BACK YARD , נראה על פניו שמתקיים בקרב אוכלוסיה גדולה ומבוססת , שלא מבינה איך מדינה כישראל יכולה לתת יחס כזה לפליטים אמיתיים או למהגרי עבודה ותומכים בהם , כאשר אוכלוסיה אחרת , גדולה עוד יותר ולא מבוססת לחלוטין , משלמת מחיר אישי כבד על חוסר כיבוד החוק ע"י חלק מקהילית המהגרים - ומי שלא חווה זאת , מוזמן לאיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב , ואיזור ככר לוינסקי , לראות מדינה בתוך מדינה לכל דבר ועניין - אני ממליץ לכל מי שלא חווה תחושת ביקור במדינה הזו , לבקר שם , ואז לקבוע עמדה.

חמישית - אינני סבור שאין כאן בעיה לטיפול , מעבר להיבט החוקי , כי מדובר בבני אדם ובטעויוצת שנעשו - ואין מהן דרך חזרה לצערי - גם אם נניח כי רובם המכריע של האנשים הללו הם מהגרי עבודה , הם כאן , וידרשו טיפול בהקשרים רבים ( מגורים / בריאות / השכלה וכיו"ב ) עד עזיבת רובם המכריע את הארץ - ואנו ניאלץ לשלם מחיר , על גישת "יהיה בסדר" הישראלית והאופיינית שליוותה את כניסתם לארץ במשך שנים ארוכות , לרבות הסדרת שוק העבודה שמלצערי משווע לקלוט אנשים אלו מאחר ואין לו הרבה אפשרויות אחרות ( לטענתו - אני דווקא סבור שעבודת בני נוער בתנאים משופרים , היתה מחזקת את החברה הישראלית שהופכת מפונקת יותר ויותר ).

לסיכום - עצם העובדה שהקבוצה הזו משתמשת בכוחה כקבוצה , מראה שהכוונות לפתור את הבעיה הזו מטעם הממסד , נראית היום רצינית מתמיד , וגם נראה כי החסימה הכמעט הרמטית לחלוטין כרגע של כניסת מהגרים עבודה חדשים מלחיצה אותם עוד יותר. הפתרון יצטרך להתחיל קודם כל בנושא הסדרת אלטרנטיבה אמיתית לעבודתם ( ראו הצעתי לגבי בני נוער / סטודנטים לרבות ההשלכות החברתיות ) מה שידחוף רבים לחזור לארצות מוצאם או למדינות אחרות שיתנדבו לקבלם - תמורת תשלום שיעודד תהליך זה .

היה ולא יהיה כך - הפליטים יהפכו לפתילים - של אש מחאה קשה שבה יוכלו רק להרוויח ממאבק - ואנו , כעם בציון , נפסיד - בכל המובנים שציינתי.

קשה ? מאד . מעלה שאלות מוסריות ? בהחלט. האם אפשר להסתכל במראה ולהגיד שאנו טהורים ? בהחלט לא לגמרי - אך זהו חלק מתהליך הלמידה ופני הדור שלנו , התגבש לעם בתהליך סיזיפי , ויתלוו אליו גם פליטים מעטים , כפי שקלטנו לאורך השנים מויאטנם ועד אלבניה...

אסיים באימרת השבוע:

"ספק אם אותם אלה שנמצאים תחת דיכוי נלחמים עבור חופש. הם נלחמים עבור גאווה וכוח - הכוח לדכא אחרים. המדוכאים רוצים מעל הכל לחקות את אלו המדכאים אותם; הם רוצים לנקום" ( אריק הופר )