יום שיש במשפחת חש"ת הוא כידוע יום סאפ"ש - סידורים אישיים פה שם...

הבוקר שלי , לאחר הקפה של הבוקר , הורדת הכלב והבאת האפרוח לביה"ס מתחיל כתמיד בחצי שעה של ספורט - ובשיה שמונה לערך , אני מתחיל לסדר ולנקות את הבית , כשאני שומע את התוכנית "מחשבות (ע"ר)" בגלי צה"ל , כאשר הצירוף של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי חביב עלי מאד...

אחד מהדברים שאני מעריך הם יושרה , וכאשר היא באה בצורה מכובדת ובגובה העיניים , אינני חייב להסכים עם דרכו או אמונותיו של בן שיחי , אך אני מכבד אותן גם אם ניפרד בחוסר הסכמה.

דבר זה מאפיין אותי בחיים - ומכאן, משליך על חינוך , עבודה , אמונות וכיו"ב.

בתוכנית הזו אני מוצא לרוב השקפות נחרצות וישירות, בסגנון נעים ומכבד (כמעט תמיד ) שנוגע להשקפות שלי ושל כולנו , על עתיד המדינה , דרכה , יתרונותיה וחסרונותיה שמנותחת בדרך כלל באיזמל מנתחים ומציבה אותנו מול ראי המציאות , בין אם התכוונו לכך ובין אם לא.

התוכנית הזו עושה לי את בוקר יום שישי , שבא תמיד אחרי שבוע מהנה ומפרך כאחד , שאחריו כל מה שבא לבן האדם הוא להיכנס למיטה במהלך סוף השבוע , ונותנת לי את הכוח להמשיך את סוף השבוע מנקודה זו.

מומלץ בחום לכל שבעת קוראיי...

אסיים באימרת השבוע:

"שים לב למה שאתה חושב, ואז החלט האם מחשבותיך הן כאלה התורמות ליצירת החיים שאתה מעוניין ליצור" ( ג'יל בולטי טיילור )

קיצי הגמד הוא מורה לחיים.

קיצי הגמד התגלה לתרנגול הצעיר עוד בעודו אפרוח כבן שנתיים , במהלך טיול משפחתי ארוך של שלושה שבועות בצרפת בשנת 1997 , כאשר התלווה אלינו כשותף למסע היפיפה הזה.

קיצי הגמד סייע לאפרוח דאז בתיאור האתרים שעברנו בהם , וזאת בלי קשר לתמונות ולוידאו שצולמו כתמיד על ידי כותב שורות אלו...

קיצי הגמד סייע במהלך הטיול , במיוחד באיזור פרובאנס , בהמלצות לגבי השקיית עצים כסיוע לגמילה מחיתולים...

קיצי הגמד סייע באכילה של מיני מזונות אחרים , כשרים יותר וכשרים פחות , עם אסוציאציות מיוחדות שגרמו לאפרוח לטעום - ולפעמים גם להתאכזב מהאוכל...

קיצי הגמד עזר בתיווך במשחק עם ילדים מקומיים , בגני שעשועים ופארקים , כאשר הקשר שלנו לשפה הצרפתית היה מקרי בהחלט...

קיצי הגמד סייע בהירדמות שלא במיטה הרגילה , בכל ערב במלון אחר...

נזכרתי בקיצי הגמד כשראיתי את הנושא החם בישרא, וראיתי את האפרוח של אז , התרנגול הצעיר היום, לובש מדים , עם חברים רבים שאינם דמיוניים כמו הדמות שהמצאתי , ואני בטוח שקיצי הגמד שמח שמלאכתו הושלמה בהצלחה...

מאחל לכולם שבת אור...

אסיים באימרת השבוע:

"אגדות קיימות להן כדי שהדמיון יחיה אותן" ( אלבר קאמי )

הילד בן 10 - ולנו יש חום גבוה...

כשאני חושב שהאפרוח והפייסבוק הם בני אותו גיל , אני רואה איך משנה תהליך אבולוציוני את האנשים עצמם ואת החברה כולה - בעצם , כמו שהיה גם בילדותי , אלא שהקצב הפך להיות הרבה יותר מהיר , אם לא מטורף.

מזכיר לי את אותה אגדה אורבנית ( ואולי אמיתית ) בו פגש ביל גייטס את מנכ"ל טויוטה . אמר ביל גייטס: "אם עולם הרכב היה מתקדם כמו עולם המיחשוב , הרי מכונית טיפוסית היתה לא מזהמת לחלוטין , ונוסעת כ 80 קילומטר לליטר" . ענה מנכ"ל טויוטה: "אם עולם המכוניות היה מתקדם כמו עולם המחשבים, הרי כל מכונית היתה נתקעת 3 פעמים בשעה"...

פייסבוק הביא אותנו לחגיגת מידע מטורפת , שכמו קרחון אנו רואים רק כ 5-10% הגלויים לעין, וכל היתר חבוי / איננו מגיעים אליו / מסכן אותנו , ויתכן גם כי כל התשובות נכונות.

החיים בפייסבוק הביאו אותנו לסגנון חיים תרבותי שונה , ואולי גם לא חברתי בעליל - ויעידו על כך הביטויים שחדרו לכל שפה ומשמעותם החברתית , לפחות עבורי , היא נוראה - "דיברנו בפייסבוק" , "לייק" , "כתבתי לו תגובה בפייסבוק" וכיו"ב - לא בגלל המקרה הנקודתי , אלא יותר בהקשר של האינטרקציה הוירטואלית והנוחה לכאורה בה בוחר האדם להתמודד בזירה החברתית.

עבורי , ועבור בני דורי , מוכרת האינטרקציה החברתית מילדות , מלקרוא בקולי קולות לחבר מלמטה שיבוא לשחק כדורגל , לדבר איתו ולהתערות חברתית - הדבר קורה גם היום, בצילו של הילד בן ה 10 הגדל והולך למימדים מפלצתיים - אך כדרך כל מוטציה , יתכן ויעלם , יתכן שיתעצם , יתכן שיוחלף במשהו אחר ( אולי גם מפלצתי יותר...) ויתכן שימשיך להתאים עצמו לחברה העולמית - מסתבר שחוכמת ההמונים אינה טועה בהקשר של 1.4 מיליארד משתמשים...

באשר לי אישית , אני משתמש בפייסבוק כ"תוסף" לאינטרקציות חברתיות קיימו , ולא כתחליף מלא להן , נהנה לשאוב מידע ועדכונים מהרשת הזאת , בעיקר דרך האייפון מחוץ לבית - כותב בו מעט , בעיקר בהקשר תחביב הצילום , ונזכר תמיד במה שכתב אריק אינשטיין ז"ל: "ותמיד , תמיד , נמצא בעיניינים"...

מאחל לכולנו שימוש מושכל בכלי זה , לחיים טובים, יפים ובטוחים יותר - ולא כתחליף מושלם לקשר חברתי...

אסיים באימרת השבוע:

"מה בן-אדם צריך?" הכריזה יום אחד, אחרי הכפית הראשונה של המנה האחרונה. "לא הרבה: משהו מתוק לאכול, וסיפור לספר, וזמן ומקום, וגלדיולות באגרטל, ושני חברים, ושני ראשי הרים, על האחד לעמוד ועל השני להביט. ושתי עיניים לבדוק בהן את השמיים ולחכות" ( מאיר שלו )