"כל אדם הוא עולם ומלואו" הוא משפט נכון בכל יום, ועל אחת כמה וכמה ביום שכזה.

לכל אחד ואחד מאיתנו יש נגיעה כזאת או אחרת לנושא השכול, ואת הפוסט הזה אייחד לסיפור אישי שכזה.

עם אחד מהאנשים שעבדו איתי , נוצר קשר מיוחד, שהתחיל לפני כ 10 שנים בפגישה מקרית בחברה , בו נתקלתי באדם המנסה לקבל סיוע מקצועי, אך לא מצא כתובת לשאלותיו המקצועיות.

ישבתי עם יהודה ( זה שמו כפי שהתברר מיד ) והסתבר כי מכיוון שהיקף פעילותו בחברה היה מצומצם  , לא מונה לו איש קשר קבוע עם החברה, כך שנאלץ להסתמך בעיקר על עצמו ועל עזרה מזדמנת ממנהלים בחברה.

יהודה, בנועם הליכותיו ובחיוכו המתמיד, שבה את ליבי, והצעתי את עצמי , להבא , לסייע לו בכל אשר ידרש.

הקשר עם יהודה התפתח לקשר חברי, שהתפתח עוד יותר אחרי שהתברר לנו בשיחותינו כי אנו קרובי משפחה , מדרגה רחוקה אמנם, לאחר השיחות הירושלמיות הידועות , המגלות כי בעצם, בעיר הגדולה קטנה הזאת , כולם מכירים את כולם וחלקם אפילו קרובים...

הקשר כמובן התהדק לאחר מכן, גם בין המשפחות ...

באחד הימים , במסגרת אחת מפגישות העבודה , סיפר לי יהודה שבנו, דני , שהתגייס לצבא כשנה לפני כן , מתלבט באם לצאת לקורס קצינים , ושאל אותי , בתור רס"נ במיל' המכיר היטב את המערכת הצבאית , לדעתי.

לא היתה לי כמובן כל התלבטות - ועניתי כי לדעתי כל אדם בעל ערכים שזכה לחינוך שכזה בארץ, צריך להקרא לדגל ולממש את עצמו - ואם מוצעת לו קצונה זאת הזדמנות לממש את עצמו , גם הרבה מעבר לצבא - כאזרח במדינה למודת הקרבות שלנו.

למותר לציין כי דני יצא לקורס הקצינים וסיים אותו בהצלחה מרובה...

ביום ו' , 16.11.2002 ,במסגרת ערב קסום בתיאטרון הקהילתי בו השתתפתי, התחילו לזלוג ידיעות על פיגוע קשה שאירע בציר המתפללים בחברון. מובן כי כל תשומת הלב עברה אל האירוע ותוצאותיו הקשות , 14 חיילים ואנשי בטחון שנהרגו, לרבות מח"ט חברון , אל"מ דרור ויינברג הי"ד.

רק למחרת, בגלל המשפחה שומרת המסורת, נודע לי כי גם דני היה בין הנופלים...

במהלך השבעה, נודעו לי דברים רבים ונוספים על דני , וגם למשפחתו אשר מצאה בין חפציו מכתב חתום עם הוראה לא לפותחו, ולאחר התלבטות ארוכה , כשפתחו את המעטפה, התגלה המכתב הבא

אבא ואמא שלום!

דני

היום בערב, אזכר שוב בדני הי"ד, נאווה ויהודה ( ההורים ) , האחות מירב ז"ל ( שנפטרה ממחלה קשה לפני שנה בדיוק ) , וכמו כולם, אזיל דמעה , ולא בסתר , על אלו שאינם פה איתנו עוד, ונפלו על משמרתם בגבורה.

אזכור גם ספר הזכרון, ספר התורה על שמו , אתר הזכרון - והרבה, הרבה פנים שהיו ואינם עוד, אך חקוקים לנצח על ליבי.

יהיה זכרו , וזכרם, ברוך.

אסיים באימרת היום:

"אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ אין מנוס מלהילחם, במסירות נפש. האלטרנטיבה היא אושוויץ, והחלטתנו ברורה - שלא תהיה עוד אושוויץ" ( מנחם בגין )

בשבילי, ולא רק בגלל השם המוצלח , לא בגלל השייכות לחיל הים , גם לא בגלל התמימות - הכי ישראלי שיש...

מסיבות אלו, מלווה את הבלוג זה שלוש שנים ברשימות , תחת "על הדבש ועל העוקץ - מוסיקה ישראלית שלי" בקישור השייך ללהקות צבאיות...

רק בישראל - להקת חיל הים

מילים: אהוד מנור לחן: נורית הירש

כל העם במילואים
רק בישראל
מתנדבים עושים חיים
רק בישראל
הכרמל יורד לים
דיסקוטק נסגר מוקדם
רק בישראל

הקיבוץ והמושב
רק בישראל
ירושלים של זהב
רק בישראל
ילדים בגן חובה
כל אחד רוצה טובה
רק בישראל

התפוז הכי מתוק
רק בישראל
הירקון תמיד ירוק
רק בישראל
יום הולדת לאילן
וכינרת מול גולן
רק בישראל

כל אדם הוא בנאדם
רק בישראל
תקבל עצות חינם
רק בישראל
איזה יופי של מורל
כל אחד הוא ג'נרל
רק בישראל

צנחנים הם צנחנים
רק בישראל
טייסים הם טייסים
רק בישראל
לא ננום ולא נישן
התנדב לחיל הים
רק בישראל

אסיים באימרת היום, שגם בה , מרכיב הישראליות מנצח כתמיד:

"הכדורגלן הישראלי חייב לעשות שינוי של 360 מעלות" ( שלמה שרף )

אז איפה היינו בחול המועד ?

1. ממשית ומעלה עקרבים - נסענו כ 150 ק"מ מירושלים דרך ים המלח ונופיו לכיוון דימונה על מנת לגלות עיר נבטית קדומה שהשתמרה להפליא, כאשר כיום , במבני השוק העתיקים שלה שוכנים דוכני אוכל , עתיקות ,אביזרים , מספרי סיפורים ועוד .הכניסה לשוק נראית כעוד אירוע צפונבוני בו כולנו מורגלים, אך לראות את הבדואים, להתמקח איתם בכייף, לשמוע את הסיפורים של פעם יחד עם הניחוחות היה חוויה מדהימה, כך שהתכנון המקורי להיות בעיר כשעה , הפך לבילוי של 4 שעות...

משם , בדרך חזרה לירושלים בחרנו לחזור דרך מעלה עקרבים, שבו לא נסעתי מהיותי בגיל 10 . הנופים והדרך נותרו מדהימים, הפיתולים הנחשיים והקצרים שבכביש המתפורר מחייבים אמנם תשומת לב מיוחדת, אך אפשרית בהחלט לא רק לרכבי 4X4 והכרחית ולו רק עבור הילדים שגדלו לתוך כבישים מהירים , מזגנים ונסיעה בטוחה...

את הנסיעה חזרה לירושלים, שהתחילה מהחיבור של כביש מעלה עקרבים לכביש הערבה בצומת עיר אובות , עשינו ברציפות אותה קטעה רק הפסקת קפה ותה שבושלו כמובן במקום בערכת הקפה הצמודה בעין גדי שם גם תפס אותנו גשם אביבי ...

הגענו הביתה עייפים אך רצוצים...

2. גני חוגה - אתר בילוי פופולארי הנמצא מזרחית לבית שאן , בו גם אתר קמפינג , השוכן לצד נביעות והסדרת החלק המזרחי של נחל חרוד. המקום מתאים מאד למשפחות עם ילדים, כולל קטנים, שחגגו בבריכות הלא עמוקות ברובן , ואנחנו יחד עם החברים ב3 ארוחות אשר הוכנו מהגעתנו בשעה 0930 לאתר , ועד יציאתנו אחרי ארוחת הערב ב 2100

החזרה לירושלים בכביש הבקעה היה עמוסה למדי , אך גם כאן, מצאנו את עצמנו בבית , תוך כשעה וחצי, עייפים אך סחוטים...

3. גן לאומי נחל אלכסנדר - נסענו לטיול הרגלי בגן לאומי זה ( פתוח , אגב, בניגוד לגנים לאומיים אחרים, ללא תשלום ) הממוקם לאורך הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר כאשר הכניסה היא אחרי הגשר על כביש החוף מעל הנחל לכיוון צפון.

הטיול בשבילים ביה יפה בשל הפריחה, העתיקות ( חירבת סמארה ) ומזג האוויר הנעים לכולם, מגוזל ועד אפרוח...

במקום לחזור בדרך בה נכנסנו , העדפתי להמשיך בדרך העפר הממשיכה לכיוון הטיילת המתחילה בגשר הצבים אשר נמצא מזרחית לכפר ויתקין. דרך העפר התגלתה כמתאימה יותר לרכבי 4X4 אך בל ידאג קצין הרכב שלי - הנסיעה האיטית והזהירה מנעה כל נזק לתחתית הרכב...

הגענו בשלום לגשר הצבים שהוסדר לפני כ 5 שנים בצורה נפלאה לביקורים וראיית הצבים, אל תוך פקק תנועה ענק שנבע משטף המבקרים במקום, ולאחר ארוחת צהריים , נסענו לכיוון ירושלים דרך עמק חפר , היישובים הסמוכים לרופין במטרה להגיע לכביש 6 ללא חסימות - התוצאה המפתיעה מכך היתה שבתוך שעה ורבע הגענו ברוגע הביתה, לא עייפים ולא רצוצים...

מחכים, כמובן , לחופשות הבאות , בארץ ובחו"ל...

אסיים באימרת היום: