כחובל, השתתפתי בצורה פעילה או כצופה בכ 10 טקסי סיום של קורס חובלים - אמש היתה לי ההזדמנות היוצאת דופן להשתתף בטקס סיום נוצץ אחר - סיום קורס טיס.

מתחיל טרם הגעה למגרש המסדרים הנמצא על יד מסלולי הבסיס , בסיור בין מטוסי וציוד החיל בעבר ובהווה , שנלקחו ברובם ממוזיאון חיל האוויר.

ממשיך בתרגילי סדר מדוגמים, ובטקס מרגש בו נחשפות דרגות הבוגרים , בו משולבים , בעיקר מסופו, צפיה במטס של מטוסי חיל האוויר לדורותיהם - מהסטירמן וההרווארד , דרך הספיט השחור ( שכולנו זוכרים כיצד הטיס אותו עזר ויצמן ז"ל ) , הפוגה ( צוקית - המסיימת את שירותה הפעיל בחיל האוויר בקרוב ),, ההרקולס, הבואינגים, מסוקי הבלק הוק, הקוברה והיסעור, וכן מטוסי ה F15 וה F16 בגרסאות המתקדמות ביותר המשרתות בחיל האוויר היום.

כמיטב המסורת, שולבו, כתמיד, תצוגה אוירובטית מדהימה של הצוקיות , ושולבו תרגילי אש חיה מהם ניתן היה ללמוד על מידת הדיוק הנקודתית היום, לעומת מרבדי החימוש שניתן לראותם מוטלים בערוץ ההסטוריה בתקופת מלחמת העולם השניה.

אך מה כל זאת שווה ביחס לתמונת הבוגרים המשליכים , בטקס המסורתי, את כובעיהם למעלה ?

ובהקשר להבדלים בין חיל האויר לחיל הים, אספר לכם סיפור אמיתי, שאירע לפני כ 20 שנה בבסיס חיל האוויר אי שם...

דודי, שהיה אז קצין טכני באחת מהטייסות, הזמין את כל בני המשפחה הקרובה לסדר פסח צבאי בחדר האוכל של הבסיס, בו השתתפנו גם אני ואחי - החובלים בחבורה ( האח הקטן טרם התגייס ) , לקראת סוף קריאת ההגדה, החל מפקד הבסיס , רון חולדאי ( היום ראש עיריית ת"א ) לעבור משולחן לשולחן, תוך שהוא מרים כוסית של יין פטישים עם כל יושביו.

כשהגיע אלינו, בערך במחצית הדרך, היה כבר מתודלק למדי...

"לחיי חיל האוויר !!!" אמר באיטיות השמורה לאנשים שטרם שמעו את הקמפיין "אם שותים לא נוהגים"...

אחי ואני ציינו כי אנו רוצים גם להרים את הכוסית לחיי חיל הים, ששני חובלים גאים מסבים , כאן, לסדר.

"אה, אתם חיל הים ? " לאט חולדאי לאיטו  בשפתו הציורית ." אתם, עד שאתם מזיזים את ההגה משמאלה 30 עד ימינה 30 , אנחנו בבסיס שותים ק פ ה . .. ."

אסיים באימרת היום:

לפני כשנה וחצי, בדימדומי ממשלת אולמרט, עת התנהל מו"מ סופי ומוחלט בהחלט בנושא החזרתו של גלעד שליט לביתו ומשפחתו במצפה הילה, יזמתי פרוייקט שבו נחליף את תמונותינו בישראבלוג לתמונתו של גלעד שליט.

תקופה של שנה וחצי עברה ביעף,  אנחנו חיים את חיי היום-יום על עליותיהם ומורדותיהם , התמונות של אלו שהחליפו את תמונות הבלוגים שלהם נותרו מביטות בבישנות של גלעד התמים נכוחה לנו בעיניים - וגלעד עדיין שם, בשבי החמאס.

ההזדהות שלי עם משפחת שליט היא פשוטה - אני רואה בנועם , באביבה ובילדים מעין בבואה של משפחתי - מבחינת הסגנון שאינו צועק או מרים את הקול, מתנהג בממלכתיות , בהבנה ובסובלנות , אינו הופך שולחנות - אלא עובד בשקידה, במרץ ובחיוך - הלוא הן השיטות שבהן דגל אנדי דופריין, שעליו מבוסס הסרט וגם הבלוג "חומות של תקווה".

ליבי נחמץ כאשר אני מנסה לתאר מה היה קורה אילו האפרוח, המתגייס עוד 3 שנים, היה בסיטואצית שבי דומה - כיצד היינו, הקיפודה ואנוכי, בסיטואציה הנוראית הזאת ? התשובה הכואבת היא - בדומה למשפחת שליט.

לא עוד.

אל תטעו - אינני חושב , גם לאחר התיאור הארוך שנתתי, כי צריך לעשות עסקה בנושא בכל מחיר - הדרך משם אל משוואות מפחידות שיירקמו במקרה הבא, הכוללות דרישות טריטוריאליות ומדיניות רצופה בכוונות הטובות שתרקמנה כאן.

אני רוצה רק להגיד למשפחת שליט - אנחנו איתכם , תמיד, אם תצעקו ואם לא, בכל מצב תרגישו את האמפטיה והחיבוק שלנו, וגם את התמיכה מקיר לקיר שיש בכם, כמשפחה, וכאנשים יקרים.

אני מצטרף לצעדה, בקטעים שיתאפשר לי מבחינת סדר היום שלי - אשמח לראותכם שם.

צבא החברים של גלעד 

הפיצו בין חבריכם - אנו חייבים לחזק את המשפחה המדהימה הזאת, וגם את עצמנו, כאנשים

אסיים באימרת השבוע:

"ההצלחה היא מסע, לא יעד" ( בן סוויטלנד )

מעיון ב LOG BOOK הותיק, בן ה 26 שלי, אני למד שמתחילת 2010 כבר בצעתי 12 צלילות - נתון לא רע בהתייחס לעבודתי התובענית ולמרחק הגדול בין ירושלים לאילת.

הכניסה למים הקרירים , עם הציוד שהוכן ונבדק בקפידה, לאחר ההכנות הממושכות הנמשכות מהבית, בדרך הארוכה, בתכנונים עד להגעה עם הציוד הכבד עד לקו המים - היא חווייה מרגשת , הממשיכה עם הכנסת הראש מתחת למים , אל תוך עולם שונה וקסום...

הים בכלל והצלילה בפרט, הם דרך מצויינת להכיר אנשים - דרך הכנת הציוד, לימוד תוכנית הצלילה , בדיקת הציוד ובן הזוג, ההתארגנות ועמידה בלוחות הזמנים שנקבעו - ומתחת למים - האיזון, השליטה, התקשורת המוסכמת, הקפדה על התוכנית המקורית, תשומת הלב להתפתחויות ובן הזוג, הבנת תהליכים...

אין לי כל ספק כי מי שמפגין תכונות אלו בחייו, יפגין אותן גם מתחת למים - כמעט ולא נתקלתי במקרים שבהם אין תאימות בין האדם בחיים לבין צורת הצלילה שלו.

תחביבי החדש, צילום תת מימי, מאפשר לי את ההתבוננות הזאת - גם מעל המים אני מתמקד בצילום אנשים, תמיד ללא בימוי ולא בידיעת המצולם - מתחת למים כמובן קשה יותר לביצוע עקב המרחקים הקרובים, והצטרפות פעולה זאת לשאר הפעולות השוטפות הנדרשות לביצוע מתחת למים, אך בכל זאת אני רואה אותה כמאתגרת ומספקת מאד - חבל רק שהנוף התת ימי של אילת 2010 שונה לחלוטין מזה של אילת 1984 בה החלה מסכת הלילה שלי - ולרעה , עד אימה...

מצרף לכם תצלומים + הסברים לצלילות שעשיתי ביום ו' האחרון עם האפרוח וחברים , ומניח כי תראו עוד צילומים לאחר שאחזור מאי האלמוגים בסוף השבוע הזה...

אסיים באימרת השבוע:

"המוצא שלווה בביתו, בין אם הוא מלך או איכר, הוא המאושר באדם" ( יוהאן וולפגנג פון גתה )