יום הולדת לבלוג "חומות של תקווה" – הבלוג חוגג ( ביום שישי הקרוב, 23.7.2010 – אך כזכור, אני בפראג החל ממחר ) ארבע שנים ואיתו אחוות הטבעת "אתגר גיל הארבעים" המאגדת בתוכה כ 90 חברים בגילאים שונים מאד מאותו גל ארבעים פלוס המוצהר – ועד היום קיים אותו שלד ראשוני של חברי האחווה - פעילים יותר ( ופעילים פחות...)
הבלוג כולל 309 פוסטים בנושאי עבודה, אימון, הגיגים, התפתחות אישית ורוחנית, מחשבות, דעות, פרויקטים , ילדים משפחה וכל מה שמרכיב את עולמי האישי ואת העולם הגדול שאנו חשופים אליו מטבע הדברים בכל יום - חשופים אל הדברים היפים יותר והיפים פחות שבו.
הבלוג נפתח ב23.7.2010 במהלך יום שבו נפח את נשמתו כלבי האהוב, מזקנה ומחלות , לצד התלבטויות ועזיבת מקום עבודה בתפקיד בכיר. במהלך השיטוטים ברשת נכנסתי לאתר "ישראבלוג" וחשבתי כי דווקא ביום כזה פתיחת בלוג תסייע לי רבות – ותוכל גם לסייע לאחרים.
מילאתי פרטים והתחלתי בכתיבה. ההתחלה והחשיפה לא היו קלות , אך עם הזמן התגבשה צורת כתיבה, עיצוב מיוחד ומבנה פוסט הכולל את הצגת הנושא, תמונה מייצגת ופתגם המביא בקצרה את רוח הפוסט .
זמן קצר אחר כך, לאחר שראיתי מהו הגיל הממוצע של כותבי "ישראבלוג" ( רמז – גם הוא שונה משמעותית מגיל הארבעים פלוס המוצהר...) נפתחה טבעת "אתגר גיל הארבעים" שנתנה לנו אפשרות ביטוי וכינוס – בבלוג, ואף מעבר לו לעיתים , בפרויקטים , חברות וירטואלית וגם מעבר לה, ובכייף שלא ניתן לתארו במילים...
שמו של הבלוג נגזר מדרך חייו של אנדי דופריין, גיבור הסרט "חומות של תקווה" שבנועם הליכות, לצד סדר ושקדנות בלתי נלאים, הצליח להגשים את מטרתו – בריחה מכלא SHAWSHANK האכזרי והקשה לאחר שנכלא בו למאסר עולם כעונש על רצח שלא ביצע – גם הסרט , ערכיו ועקרונותיו מהווים חלק בלתי נפרד מהבלוג, אז וגם היום.
הבלוג הלך ותפס תאוצה, דבר אשר הוסיף לו קוראים מ"ישראבלוג", לצד קוראים שנרשמו אצלי כמנויים וגם קוראים אקראיים, זכה במספר תחרויות עיצוב ותוכן , ומכיל אותי – פחות או יותר – יותר או פחות...
עם הזמן, ועם העבודה המטורפת לצד המטלות , הלימודים הבלתי פוסקים והחיים השוצפים בשטף קצף, ירד קצב הכתיבה, אך לא היה חודש אחד מאז תחילת הכתיבה שלא נכתב פוסט מקורי ככל הניתן - וזה המקום להגיד תודה רבה לכם על הקריאה ועל התגובות.
הבלוגיה העשירה אותי מאז ומתמיד, לקרוא על סיפורים של אנשים אחרים, להתעשר בנושאי אוכל, בריאות ומצבים בחיים. אני שמח שהכרתי כאן אנשים נפלאים אמיתיים ואוהבי חיים, כאשר לשמחתי הרבה, כמעט ולא קרה לי להיתקל בתגובות קשות של אנשים שהגיבו אלי בצורה לא נאותה כאמור.
אני משתדל תמיד להגיב בצורה נעימה ( ומחבקת...) גם אם התגובה לא עולה בקנה אחד עם הדעה שלי, אני מנסה להבין שכל אחד פועל ממניעים אחרים , וכי ניתן לכבד אדם באשר הוא אדם, גם מבלי להסכים לעיתים לדעתו הלגיטימית – אני מקדיש כמובן גם לקריאת הפוסטים של חבריי זמן , אך לצערי זמן זה מועט יחסית, ועם זאת, אני מקפיד לשמור קשר עם כולם, לרבות אנשים שכבר אינם פעילים עוד בכתיבה , כאן - ובכלל.
עם השנים התחלפו החברים והכותבים באחוות הטבעת - חלקם נשרו והגיעו במקומם אחרים, כל אחד וסגנונו המיוחד, בכתיבה, בגופן, ובתוכן. הבלוג הרי משקף נאמנה את המהות שלנו, חושף טפח על רצונות,קשיים מבוכות ושמחות שפוקדות כל אחד מאיתנו במרוצת חייו.
הבלוג הוא חלק ממני, וכך גם אתם , ששת קוראיי הנאמנים ( בדיחה ידועה של דן בן אמוץ...) , ואני מקווה שמנעים גם על חייכם בצורה כזאת או אחרת.
אז שיהיה יום הולדת שמח לבלוג - גיל ארבע הינו גיל נכבד שבו כבר הולכים, מדברים, מקשקשים ויודעים משהו על החיים ו... מה שביניהם...
באהבה והערכה,
אריאל – "חומות של תקווה" – בדרך לארבע שנים נוספות ( לפחות...)
אסיים באימרת השבוע:
"נעורים - תהייה, בגרות - מאבק, זקנה - חרטה" ( בנימין ד'יזראלי )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: