היום , לפני 11 שנה , נוסד הבלוג "חומות של תקווה" - ביום ההולדת ה 3 של הגוזל הצעיר , ביום פטירתו של הכלב האהוב שלנו אחרי 12 שנה , וביום בו יצאתי לדרך חדשה בעבודה...

11 שנים סוערות ואינטנסיביות עברו , ומתוארות בבלוג היטב כתמונת חיי , אירועים מיוחדים , תובנות , פרוייקטים שונים - וכך , כאילו החלה הכתיבה רק אמש , ונוצרה אחוות הטבעת שהקמתי , "אתגר גיל הארבעים" ( שעם חלק קטן ממנה אני בקשר עד היום ) , אני מוצא את עצמי עם הגוזל הצעיר שהפך להיות היום תרנגול צעיר בן 14 , עם כלב מקסים החוגג יום הולדת 4 ( "וחצי - מחר יום הולדת" כבמערכון של הגשש החיוור ) , וחוגג במקום העבודה 9 שנים לחזרתי אליה אחרי סיבוב של 4 שנים...

כן - כמו המדיה של ישראבלוג , שרבים משותפיי לדרך בהתחלה כבר אינם חלק ממנה , וחלקם הקטן גם לא נמצאים איתנו בעולם לצערי הרב , הכתיבה והפרוייקטים שלי היו תדירים הרבה יותר בשנתיים הראשונות , 2006-2007 , בהן נכתבו כ 100 פוסטים בכל שנה , וירידה מתמדת אח"כ לכ 40 ואח"כ לקצב הנוכחי של כ 20 פוסטים בשנה - אך לא היה חודש , מאז פתיחת הבלוג , שלא עלה לפחות פוסט אחד - ותמיד, חותם את הפוסט  פתגם הקשור למהות ורוח הפוסט.

כיום , במדיה חברתית נוספת , FACEBOOK ,  בה אני כותב מעט יחסית ובעיקר מסתכל ולמד על סביבתי וחבריי , אני נהנה מאד - אך עדיין , אין בעיניי תחליף למקום הנפלא הזה , שאני מניח שבהתמדתי זו אני בין המבוגרים האחראים ( והיחידים... ) שנותרו עוד פעילים בישרא...

בדרך ל 15 השנים הבאות - 2032 - גיל הפרישה הרשמי - נכון לעכשיו...

אסיים באימרת היום:

"אין ארוחות חינם במדינה הזו, ואל תלך ותבזבז את כל חייך בלקונן על שאתרע מזלך. עליך לומר, אני חושב שאם אמשיך להשקיע בזה וארצה את זה מספיק חזק אוכל להשיג את זה. זה נקרא התמדה" ( לי איאקוקה )

כל העוקב אחרי בלוג זה ב 12 שנות קיומו , רואה את האלמנט החברי והנוסטלגי שנוסף לא מאז יום הולדתי ה50 לפני כשנה וחצי - התרפקות על תחנות חיי השונות , החל מביה"ס היסודי , דרך בית הספר התיכון וכלה בחבריי לקורס חובלים , אשר האחרון גם היווה את הבסיס לפעילות ההנצחה של עודד ( דדי ) שיינבליט ז"ל שהופיעה מספר פעמים בבלוג זה , ועדיין נמשכת , אם כי ברמת פעילות מצומצמת יותר.

אחד מספיחי הפעילויות הללו הוא מפגש מצומצם חצי שנתי , שהתקיים אמש בירושלים , עם שתי בנות מחזור ביה"ס היסודי , שאינו קשור למפגשים השכבתיים ה"גדולים" ( כ 40 משתתפים בד"כ ) ובהם , על כוס יין או בירה , אנו מדברים על החיים , בעיקר לאלו שאנו מביטים קדימה אליהם - בהקשר הקריירה , הילדים , ואפילו לגבי הפרישה.

המפגש אתמול היה מבחינתי הזדמנות לחגוג את החיים - אחרי שבאותו יום של מפגש זה התקיים כנס סיכום חציון של מקום העבודה שלי , בו הייתי אחד הבודדים שעמד בכל היעדים של התוכניות העסקיות , ולאחריו השתתפתי בשתי לוויות - חבר צוות צעיר מסיירת ההורים העירונית שלנו שנפטר במפתיע מאירוע לב , וחבר של ההורים שלי , שהיה לי כדוד.

אמשיך לחגוג את החיים בכל רגע נתון...

אסיים באימרת השבוע: