האירוע המרגש היה אמנם לפני שבועיים, אך כצפוי היה מרגש מאד.
כל המשפחה התכנסה בשעת בוקר מוקדמת של יום שבת, באחד מבתי הכנסת בעיר, על מנת לחגוג איתנו את האירוע.
היה מרגש מאד, בייחוד לברך את אותן ברכות שזכור לי כי בירך אבי בעלייתי לתורה וגם בעלייה לתורה של אחי הגדול ואחי הקטן, וגם, אם נאמר על האמת , לברך "ברוך שפטרנו מעולו של זה"...
האפרוח ? שיחק אותה בגדול, אם כי התרגש בהתחלה , הגביר את קולו וזרם כם ההפטרה להנאת כל הנוכחים וכמובן נגע לליבות כולנו...
אבי, אגב, שחזר בשאלה בתחילת שנות ה 50, והוא בן למשפחה חרדית בעלת ייחוס גדול מאד, התרגש מאד באירוע, ובמיוחד בהקשבה לדרשת הרב, אותו ראיתם בפוסט הקודם, אשר נשא דברי אלוהים חיים, פשוטו כמשמעו.
מבית הכנסת המשכנו הביתה, חבורה של כ 30 ילדים ומבוגרים, לאירוח וארוחה עד שעות הערב המוקדמות...
פשוט יום מיוחד. נקודה.
בשבוע שעבר, בו אולי לששת קוראיי היה חסר הפוסט השבועי הקבוע, נסעתי שוב לאילת עם החברים כפי שאנו נוהגים פעמיים בשנה - צלילות, בילויים, ארוחות טובות - כדי לאגור כוח , והרבה לשמוח...

אסיים באימרת היום:
"הילדים נחשבים לברכה, אבל באמת עינוי הנם; בילדותם הופכים הם אותנו לשוטים , ובבגרותם הם מרכז לדאגותינו" ( תומס טוווי )